קרן ואייל (שמות בדויים) הגיעו אלי אחרי מלחמה של שנה בבתי משפט. הם התיישבו על הספה, שניהם נראים מובסים, במצב נפשי קשה ובקושי מסוגלים לדבר אחד עם השניה ואיתי. 

כשאייל התקשר אלי, הוא פתח ב”נעים מאוד, אני אייל, ואנחנו צריכים שתצילי אותנו. אנחנו אחרי שנה של מלחמות בבית משפט, לא השגנו שום דבר חוץ מהרס וחורבן, והחלטתי לעצור כי הבנתי שהמלחמה הזאת גמרה אותנו ואת הילדים. נשארנו בלי שקל על התחת. את התקווה האחרונה שלנו”.  

מודה שנלחצתי קצת. אני יודעת עד כמה זה לא פשוט לגשר בין בני זוג שעברו מלחמה כזאת ומגיעים אלי גמורים ומותשים. אבל אף אחד לא יעצור אותי מלנסות, בטח לא אני.

לאט לאט פרמתי ביחד איתם את הקשרים הסבוכים, והבנתי שהכל התחיל כשאייל גילה את הרומן שקרן ניהלה במשך חצי שנה. אייל הרגיש שעולמו קורס עליו, ומאותו הרגע כל מה שניהל אותו היתה הנקמה על הבגידה בו והרס המשפחה. המטרה שלו היתה אחת. להרוס את קרן. הוא ניסה לקחת לה את הילדים, לא היה מוכן לשמוע על מזונות ובטח שלא לחלוק איתה את הרכוש המשותף. מלחמת חורמה ועד הסוף. 

קרן שהיתה בשוק מהמתקפה המטורפת והלא צפויה עליה, נאלצה להילחם על חייה ועל האמהות שלה, ולא נשארה חייבת והחזירה מלחמה. 

תוצאות השנה הזאת – שלושה ילדים, שמטופלים היום אצל פסיכולוגים, שנאלצו לחיות בין שני הורים שכל אחד מהם משך אותם לצד שלו, מציאות שערערה אותם קשות ופגעה בהם בכל הרבדים האפשריים. בנוסף, שניהם חוו שנה שלמה של חושך במקום לייצר אור חדש לכולם ומציאות חדשה עם הורות משותפת וטובה. 

כשאייל הבין את גודל הקטסטרופה וראה עד כמה הילדים ניזוקו ולאיזה שפל רגשי וכלכלי הוא הגיע, לקח אחריות על המצב שאליו הוא הביא אותם, וביקש לעצור את המלחמה ולנסות להגיע להסכם גירושין באמצעות גישור. קרן מצידה הסכימה מיד, אבל אין ספק שהיתה מאוד סקפטית לגבי אייל ולגבי הצלחת הגישור.

אחרי כמה פגישות משותפות ואישיות ולא פשוטות בכלל, הצלחנו להגיע להסכמות ולבסוף להסכם גירושין. הסכם שסביר להניח שהיו מגיעים אליו לפני שנה, אם מישהו היה מצליח לעצור את אייל ולעזור לו להתמודד נכון עם הבגידה של קרן.

המצב הרגשי שבו בני זוג נמצאים כשהגירושין עומדים על הפרק ולאורך תהליך הגירושין, מנהל אותם ולרוב לוקח אותם למקומות לא טובים ולפעמים הרסניים. אחד הדברים הראשונים שאני עושה מול בני הזוג, הוא לפרק אותם מנשקם ולשקף להם את ההשלכות של כל בחירה שלהם כשהיא מגיעה מהפגיעות ומהרגש. 
קשה לחוות גירושין ופירוק, אין בכלל שאלה. אבל האחריות שלנו לעצמנו ולילדים היא לפעול ממקומות נכונים ובוגרים, ולראות את התמונה הרחבה. כשבני זוג פועלים מהמקום הזה, הילדים והם זוכים למציאות חדשה, טובה ונכונה לכולם, והיציאה מחושך לאור יותר פשוטה ומהירה, ועולה הרבה הרבה פחות.  

להיות אמא גרושה מייצרת לבנות ולי מציאות של מחציות. להן יש מציאות של חצי אמא חצי אבא. ולי יש מציאות של אמא שנמצאת פיזית עם הבנות חצי מהזמן, וחצי מהזמן אני אמא יותר על הנייר מאשר בפועל. מציאות בה אני לא לוקחת חלק בחצי מהחוויות והזכרונות שלהן.

הבחירה שלנו להתגרש אף פעם לא הוטלה בספק מבחינתי. השלמות איתה הגעתי לרגע הבחירה, שומרת עלי כל הדרך מאז ועד היום ועוזרת לי להסתכל קדימה. לא שוכחת לרגע את העבר, אבל בוחרת ללמוד ממנו במקום להתחרבש בו. גם העמידה האיתנה מול הבנות והתמודדות איתן ומולן בנושא, היא לגמרי תוצר השלמות והידיעה שזה הדבר הכי נכון וטוב שיכול היה לקרות לבנות ולנו.

אבל למציאות הזאת, עד כמה שהצלחנו בגבולות הגזרה לייצר להן את התנאים הטובים ביותר, יש מחיר כבד. גם לי וגם להן. כשדמיינתי את עצמי כאמא, לא חשבתי לרגע שהבנות שלי לא יהיו איתי בכל יום, ושאני לא אהיה חלק מלא בחייהן כמעט חצי מהזמן. החיים שלנו במחציות ויקום מקביל שיש להן ואין לי חלק בו, הם פצע ופצע שגם מדמם מידי פעם. אין ספור הסיטואציות המורכבות שאנחנו מתמודדות איתן פלוס הייסורים והמצפון שיושבים עמוק בלב, מערערים שוב ושוב את המהות שלי כאמא.

אבל המציאות הזאת גם מייצרת איזון. הימים שלנו ביחד הם ימים עמוסים בטירוף, אני נדרשת את המאה אחוז שלי, וברור לי שלא הייתי מצליחה לתת את כל כולי אם לא היו לי את הימים בלעדיהן. עד כמה שהמציאות הזאת לא פשוטה, אני יודעת שהן מקבלות אותי ואותו במצב הצבירה הכי טוב שלנו. בימים שלו הן זוכות לאבא שמגדל אותן באהבה ענקית, שמשקיע בהן בטירוף ועושה בשבילן הכל. אנחנו גם מעורבים בחייהן גם בימים שהן לא איתנו, מתקשרים כל הזמן לגביהן, מגדלים אותן בשיתוף פעולה מלא, מחזקים ומגבים אחד את השניה מולן ועוזרים אחד לשניה עד כמה שאפשר.

ברגעים האלה שהלב שלי סוער והגעגוע משתלט על כל חלקה טובה, אני נושמת לאט ומזכירה לעצמי שהבנות שלי זכו. למרות הכל ואף על פי כן. זכו בשני הורים שלמים שיעשו הכל בשבילן, ביחד ולבד. ומודה שלא בטוחה בכלל שאם היינו ביחד, הוא ואני, הן היו זוכות להורות שכזאת.

וכשבני זוג יושבים אצלי על הספה והדמעות זולגות להם כשהם מבינים את מציאות המחציות החדשה שלפניהם, או כשקשה להם להבין את משמעות ההורות המשותפת, אני משקפת להם מציאות שהיא בכלל לא דמיונית. נכון שכדי לייצר אותה, היא דורשת מהם לשחרר את כל המטענים הקשים שיש להם אחד כלפי השניה כבני זוג, ולהתבונן אחד בשניה רק ממקום אחד. ממקום של אמא ואבא. כי רק את זה הילדים צריכים, רק את אמא ואבא. כל השאר קוסמטי. וזאת הורות אמיתית, וזאת גם המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת להם.

שלכם,
תמי שעיה ~ מגשרת 

הבנות ואני חזרנו בתחילת השבוע מרומא המשגעת. הן נסעו בתחילת החופש לשייט ברחבי אירופה עם משפחת שעיה המורחבת (השעיה שלי הוא מהנישואין ולא הוחלף גם בגירושין) לחגוג לסבא שלהן יום הולדת שאם אציין את גילו האמיתי מעל גלי הרשת, זה יהיה הסוף שלי.. בסוף מסע התענוגות שלהם פגשתי את כל השעיות מהארץ והעולם ברומא.

שכרתי לנו דירה מקסימה ליד המדרגות הספרדיות, בילינו מלא זמן איכות שלושתנו ביחד, טיילנו, רכשנו והמון, אכלנו מעולה, דיברנו, צחקנו, והיה מושלם. ובילינו גם ביחד איתם.
לכאורה, תמונה קצת הזויה. אבל כדי שתבינו כמה היא לא, אחזור קצת אחורה.

אבא שלהן ואני עוד שניה 10 שנים שלא ביחד. אומנם הוא ואני נפרדנו, אבל בחרתי לא להיפרד מהמשפחה שלו ובעיקר מאמא שלו שהיתה לאורך כל שנותינו המשותפות חברתי הטובה וכאמא שניה לי. כשנפרדו אמרה לי אמא שלו את המשפט שלי הוא היה ברור ״אנחנו לא נתגרש לעולם״. וכך באמת היה.שמרתי איתם על אותה מערכת יחסים שהיתה לנו לאורך שנות הנישואין. אצלי ואצלם שום דבר לא השתנה. שמרתי עליהם והם שמרו עלי ואני תמיד יכולה לסמוך עליהם שהם יהיו שם בשבילי ותמיד. אהבה עמוקה שמלווה אותנו ועד היום.

הקפדתי תמיד שהם יחגגו עם המשפחה המופלאה שלי את החגים, וכשהבנות היו איתו בחגים הצטרפתי אליהם, תמיד יש לי מקום בשולחן של שישי ולו יש מקום אצל המשפחה שלי, חוגגים ימי הולדת ושמחות משותפות, ואין דבר שיותר משמח את הבנות ואותי משימור המשפחתיות הזאת, וממערכת היחסים החברית והטובה ששימרתי עם אבא שלהן שהוא אבא נפלא להן.

מערכת היחסים עם המשפחה שלו שינתה קצת צורה כשבחרתי לפנות את המקום לבת הזוג שלו, מתוך כוונה לבסס את המקום שלה בתוך המשפחה. הדלת נשארה לי תמיד פתוחה, אבל הבחירות להיכנס בה עברו אצלי סינון אחר.
את בת הזוג שלו אני אוהבת מאוד ומודה על כל מה שהיא עושה ונותנת לבנות שלי. לאורך השנים שלהם ביחד תמיד חיזקתי את המקום שלה אצל הבנות, בעיקר כשלא היה קל להן בתוך הקונסטלציה, ובטח בתקופה שהיא עברה לגור איתם בבית שבו נולדו הבנות, ובטח ובטח כשהן ציפו לאח קטן והמתוק בטירוף שנולד ממש לא מזמן.

תמיד עזרתי להן להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין, ולחלץ אותן מהבורות שהכי הגיוני שהן יפלו אליהם, כי הדבר שהכי חשוב לי ותמיד, שיהיה להן רק טוב לאור המציאות על לא עוול בכפן שהן נקלעו אליה לפני כמעט עשר שנים. וכשאני רואה את מערכת היחסים שיש להן איתה, זה עושה לי שקט בלב, ועד כמה הן אוהבות את האח הקטן שהן כל כך חששו ממנו, אין מאושרת ממני.

ואני מודה ששילמתי בעבר מחירים אישיים כבדים, כי לא תמיד קל לבן זוג לעכל מערכת יחסים שכזאת. אבל מעולם לא ויתרתי. האושר והשפיות של הבנות, זה הדבר שהכי חשוב לי בעולם ואף אחד לא יוכל לערער לי את זה. 

אז כשפגשתי אותם ברומא, אותו ואותה ואת הבייבי המושלם, את ההורים שלו, את אחיו ואשתו, הבנות שלהם ובני הזוג והנכד הקטן, זה הרגיש לי כמו תמיד הכי משפחה. וכשהעלתי תמונה משותפת עם הגדולה, איתו ובת הזוג שלו, זה הכי לא הרגיש הזוי בעיני. אנחנו משפחה לכל החיים, אמנם משפחה ששינתה צורה, אבל לגמרי משפחה.

וכשיושבים מולי על הספה בני זוג שבהתניה הראשונה שלהם הם מתגרשים גם מהמשפחה של השני/ה, אני מראה להם שאפשר אחרת ומלמדת אותם לבנות את המשפחה בצורה חדשה. כי אין חוקים בגירושין, אנחנו מחליטים מתוך האחריות שיש לנו כהורים איך אנחנו בונים אותה מחדש.

שימו את עצמכם לרגע במקום הילדים שלכם ותחזרו להיות הילדים הקטנים של אמא ואבא. תנסו להיזכר עד כמה הושפעתם מהאנרגיה שלהם בבית, ועד כמה המריבות ביניהם הלחיצו אתכם וזעזעו את קיומכם. עד כמה לקחתם על עצמכם את האשמה בכל מריבה שלהם.
הילדים מרגישים הכל, והמשבר בו אתם נמצאים משפיע עליהם ברבדים שלפעמים אנחנו כהורים שוכחים עד כמה.הם מרגישים הכל. כל ניואנס. והם בחוסר וודאות.
גם אם אתם נמצאים בשלב בו הזוגיות שלכם קורסת ואתם לפני או במהלך גירושין, לא באמת מגיע לילדים שלכם לחוות חג מלא במתחים ואנרגיות קשות. מגיע להם להנות מהחג ומהזמן שיש להם אתכם.
אז מתוך מאות השעות בהן אני מגשרת בין בני זוג במשבר, כתבתי לכם כמה המלצות שיקלו עליכם את ימי החג המשותפים:

לתת לסערה לחלוף
נקלעתם לסערה מטורפת. הוריקן. וכמו בכל בסערה ברור לנו שכדי לשרוד אותה אנחנו חייבים להוריד את הראש ולתת לה לעבור. הכח למזער את נזקי הסערה הזאת הוא רק בידיים שלנו.
אם לא נשכח שעומד מולנו אדם שעד לפני רגע היה החבר הכי טוב שלנו, שאהב אותנו ואנחנו אותו, שבחרנו בו ומבין כולם, שהקמנו ביחד בית ומשפחה, חגגנו שמחות ביחד, התעצבנו ביחד, צברנו אינספור חוויות וזכרונות, וגידלנו ביחד ילדים לתפארת.
אם לא נזרוק את הכל לפח ברגע ונגייס את הכוחות שחשבנו שאין לנו ונניח לדברים. גם לאלה שנורא מעצבנים ולא פיירים. נזכור שכל אחד מאיתנו מגיב לסערה הזאת אחרת.
הסערה תחלוף, מבטיחה לכם.

תקיפו את עצמכם במשפחה וחברים טובים
כדי להקל על הימים המשותפים, תשתדלו להקיף את עצמכם במשפחה המורחבת ובחברים הטובים שלכם. ככל שתבלו פחות זמן שניכם לבד עם הילדים, כך תהיו פחות עסוקים במצב. בילוי עם חברים ומשפחה יאלץ אתכם לנהל שיחות על נושאים אחרים, ויסיט את תשומת לבכם מהמצב ואחד מהשניה.

תייצרו עוד חוויות משותפות לילדים
ימי החג המשותפים הם הזדמנות אולי אחרונה לייצר לילדים חוויות משותפות אתכם ביחד. אל תקלו ראש ותנסו לייצר ביחד עם הילדים פעילויות שהם אוהבים, כאלה שישאירו להם זכרונות מתוקים מהביחד שלכם. שימו את הכל בצד, אל תוותרו לעצמכם ואל תשקעו בכעסים ורחמים עצמיים.

תפרידו כוחות בערבים
אחרי שביליתם ביחד כל היום עם המשפחה והילדים, זה בסדר שתפרידו כוחות בערב ואחד מכם יצא לפגוש את החברים הטובים שלו מחוץ לבית. תחליטו על רוטציה ביניכם מי יוצא ומי נשאר עם הילדים. מפגש עם חבר/ה טוב/ה או עם חברים טובים, יתן לכם מקום לפרוק את העומס מהימים האלה, ויטעין אתכם בכוחות מחודשים לימים שעוד לפניכם. רק תזכרו מה שנכון לחברים שלכם, לא בהכרח נכון ומתאים לכם. תנסו להיות נאמנים אך ורק לעצמכם.

והכי חשוב, אל תשכחו שאתם הבוגרים והם הילדים. האחריות על דרך ההתנהלות היא שלכם ורק שלכם. אז תהיו טובים אחד לשניה. בסוף זה ישרת אתכם ואת הילדים. 
שיהיה לכולנו חג שמח.למרות הכל ואף על פי כן.

החיים לא מכינים אותנו להיות הורים. אנחנו לא מגיעים לתפקיד עם ארגז כלים מאובזר בכלי עזר הכרחיים לתפקיד שדורש מאיתנו את כל היכולות שלנו. אנחנו נזרקים למים העמוקים, מבחירה כמובן, בלי שום הכנה מראש ובעיקר לומדים מהטעויות של עצמנו. וכן. עד כמה שקשה להודות באמת הברורה, אנחנו עושים טעויות ומתנהלים לפעמים מהמקומות הקטנים והקשים שלנו, בעיקר במהלך הגירושין וגם לאחריו.

הגדולה שלנו כהורים היא להכיר בטעויות שלנו וללמוד מהם. הילדים שלנו הם רק שלנו ואין להם עוד אמא ואבא. בסופו של יום אנחנו הדמויות הכי משמעותיות בחייהם, והאושר שלהם נסמך בעיקר עלינו.
אז בואו נבטיח להם שהשנה נהיה טובים וחכמים יותר. ושתהיה לנו שנה מלאה באנרגיות טובות, הכלה, הבנה, רגישות והתפתחות. כי הכל תלוי בנו. 

הנה 10 הבטחות מאיתנו אליהם לשנה החדשה:

1. מבטיחים לדבר יפה על ההורה השני בנוכחותכם, כי אנחנו מבינים עד כמה זה לא נעים לכם, ממש כמו שלנו לא נעים לשמוע דברים לא יפים על ההורים שלנו. 

2. מבטיחים לא להפוך אתכם לשליחים שלנו ולא נבקש מכם להעביר מסרים בינינו, כי אנחנו מבינים שזה לא התפקיד שלכם. יש לנו מספיק אפליקציות לתקשר דרכם, לא נהפוך אתכם לעוד אפליקציה.  

3. מבטיחים לא למשוך כל אחד לצד שלו ונסות לגרום לכם לבחור בינינו, כי אנחנו מסוגלים להיות בטוחים במקום הענק שיש לנו בלב שלכם. 

4. מבטיחים לתת מקום לפחדים שלכם ולחרדות שעוטפות אתכם מהשינוי, גם כשאנחנו עסוקים בפחדים ובחרדות שלנו. 

5. מבטיחים שלא נהפוך אתכם לפסיכולוג שלנו לרגע, ונפסיק לקטר לכם על כמה קשה לנו המצב. אנחנו לא נשכח שאתם רק הילדים ושזה ממש לא התפקיד שלכם. 

6. מבטיחים להפסיק להתחרות בינינו עם מי יותר כיף לכם ולתזז אתכם ממקום למקום כדי לייצר לכם חוויות, כשבעצם אתם רק רוצים רגע שקט.

7. מבטיחים ששנינו נגיע לאירוע שחשוב לכם כי אנחנו מבינים שאתם צריכים את שנינו. אנחנו נאלץ ללמוד להתמודד עם הנוכחות של ההורה השני.  

8. מבטיחים להפסיק לריב לידכם ולסגור חשבונות בנוכחותכם. גם לנו לא נעים כשרבים לידנו, בטח לא ההורים שלנו. 

9. מבטיחים להיות אתכם בזמן המשותף שלנו, ולהקדיש לכם את כל מירב תשומת הלב. לא נשכח לרגע עד כמה הזמן הזה יקר גם לכם וגם לנו.

10. ומבטיחים לא לשכוח שאנחנו ההורים ואתם הילדים, ונתנהג בהתאם.

כחלק מתהליך הגישור שאני עושה עם בני הזוג, גם בגירושין וגם לאחריו, אני משלבת הדרכה הורית שמעצימה את היכולות ההוריות של כל אחד מכם וביחד. כי אני יודעת מניסיון אישי שהגירושין דורשים מאיתנו הרבה יותר כהורים, ואנחנו נתקלים כל יום בהתמודדויות חדשות עם הילדים בעקבות השינוי המשפחתי, ואין לנו באמת מושג אין להתמודד איתם נכון. 

מוזמנים ליצור איתי קשר. אפשר להשאיר לי הודעה כאן או להתקשר אלי 054-7333121 

המשימה הקשה ביותר שהורים מתגרשים צריכים לעבור היא לספר לילדים שהם מתגרשים. לרוב ההורים אין מושג איך עושים את זה ומה אומרים לילדים, אז חלקם מתייעצים ועושים את זה נכון, והרוב פשוט מספרים כדי להוריד את זה מהלב והנשמה.

אך מה קורה לילדים, בכל הגילאים, כשהם מקבלים את הבשורה שתשנה להם את החיים, בלי שההורים קיבלו הדרכה וכלים נכונים לספר להם? הקושי שלהם מתגבר והתמודדות עם גירושי הוריהם הופכת להם לקשה ביותר. לכן, חשוב מאוד לדעת מתי לספר לילדים, ואיך להתאים את הבשורה לכל גיל בו הילד נמצא וליכולת ההבנה שלו את המצב.

מתי מספרים לילדים שאתם מתגרשים?

הילדים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, והם מרגישים בדרך כלל את המתחים והאנרגיה הקשה ביניכם, דבר שמוביל לחוסר וודאות וחרדות קיומיות. לכן חשוב מאוד לספר להם על הפרידה, ולתת להם זמן ל”עכל” את הבשורה הקשה. אחרי שהם יעכלו אותה הם יוכלו להכין את עצמם לשינויים הגדולים שעומדים לפניהם.

הזמן הנכון לספר להם תלוי בגיל הילד, בנסיבות ההחלטה ובמועד בו אתם מבצעים את הפרידה פיזית. ילדים מיד מתרגמים את הבשורה למשמעות הפיזית על חייהם – האם אתם נפרדים בגללי? מה יקרה לי עכשיו? איפה אני אגור? מי ידאג לי? איך יראו החיים שלי מעכשיו?
לילדים קטנים למשל, כדאי לספר סמוך לפרידה ומקסימום עד חודש, מכיוון שאין להם תפיסת זמן והם יפתחו חרדות שכאלה, ורצוי שהם יחוו את המציאות החדשה כמה שיותר סמוך לפרידה.

איך מספרים לילדים?

רצוי מאוד שתספרו לילדים ביחד, תחליטו במשותף מה אומרים ואיך ותייצרו חזית אחידה ביניכם. לא נכון לספר להם בדרך אגב או תוך כדי פעילות משפחתית מהנה, אלא בשיחה רצינית  גם כשהיא קשה. שיחה שתיתן מקום ומשקל לבשורה, ותאפשר לילדים להגיב, להתפרק, לבכות, ולשאול את כל השאלות שעולות להם.

חשוב מאוד להסביר לילדים שאין להם שום אחריות על הפרידה, ואין שום קשר בין התנהגות שלהם לפרידה. אצל ילדים קטנים יש נטיה להרגיש אשמה במצב שנוצר, מכיוון שהם נוטים לראות את עצמם כמרכז העולם. לכן חשוב כל הזמן להסביר לילדים שאין להם שום קשר לפרידה, ושאתם מתגרשים אחד מהשניה ולא מהם, ושתמיד תאהבו אותם ולא משנה מה.

לילדים יהיה קל יותר אם הם יבינו שהבחירה שלכם להתגרש היא משותפת. גם אם היא לא. זה לא מעניינם לדעת של מי האחריות לפרידה. ההבנה שההחלטה משותפת, תמנע מהם את הצורך לקחת צד, או להגדיר את ההורה שרוצה בפרידה כ”הורה רע” כמו שבאופן אוטומטי יקרה להם. חשוב מאוד גם להימנע מכעס ומהטחת אשמות אחד כלפי השניה מולם, כדי לא לייצר להם מכשולים ביחסים שלהם מולכם.

תנסו לשמור על תדמית חיובית של כל אחד מכם, גם אם זה נראה לכם בלתי אפשרי. תפרידו בהפרדה מוחלטת בין ההתנהגות שלכם כבני זוג אחד כלפי השניה, לבין ההתנהגות של כל אחד מכם כהורה טוב ומסור לילדים. אלה הם שני דברים נפרדים לגמרי. תזכרו שהילדים אוהבים את שניכם באותה המידה, ולעולם אל תנסו לשנות את זה.

מכיוון שילדים בגילאים שונים מבינים את הפרידה אחרת, כדאי להתאים את השיחה לגיל הילד.

כשמספרים לילדים קטנים חשוב להסביר להם בצורה הכי פשוטה שהם יוכלו להבין. “אבא ואמא נפרדים, ועוד מעט יהיה לכם שני בתים, ושני חדרים. תדגישו שתמיד אתם תאהבו אותם, אבל החלטתם שכדי שתפסיקו לריב ביניכם, הכי טוב לכולם שתגורו כל אחד בבית משלו. תדגישו שתמיד תישארו משפחה אבל קצת אחרת, שתמיד תהיו ההורים שלהם ולא משנה מה”.

ילדים בוגרים כבר יכולים יותר להבין מה זה אומר כשאתם מספרים להם שהזוגיות שלכם עלתה על שרטון, או שנגמרה האהבה ושבחרתם בהחלטה משותפת שעדיף, גם להם וגם לכם, שתיפרדו. אבל גם בפניהם אל תטיחו אשמות אחד בשניה ואל תטילו אחריות על אחד מכם לפרידה. אל תתבלבלו שהם כבר גדולים ויכולים להכיל את כל האמת. הם לא. הם עדיין הילדים ואתם ההורים.

זאת משימה לא פשוטה לספר לילדים את הבשורה שתהפוך להם את החיים, לכן חשוב שתעשו את זה נכון ומדויק. אל תשכחו לרגע שאתם הבוגרים והם הילדים, ורק אם תאחדו כוחות גם כשקשה לכם מאוד, תוכלו להקל עליהם ולעזור להם לצלוח את השינוי הזה בשלום. זה רק תלוי בכם.

אפשר להתגרש ולשמר את ההורות הטובה והמשותפת שלכם גם אחרי הגירושין.
אפשר להתגרש ולשמור על הילדים שנקלעו בעל כורחם למציאות חדשה.
אני מזמינה אתכם לפגישת היכרות ויעוץ, ללא עלות וללא התחייבות, בה נבחן בדיוק מה נכון ומתאים. ורק לכם. 
לקביעת פגישה השאירו את הפרטים שלכם כאן ואחזור אליכם בהקדם,
או התקשרו אלי: תמי 054-7333121 

כשהתקשרה אלי לילך (שם בדוי), בקושי הצלחתי להבין עם מי אני מדברת כי הבכי השתלט לה על המילים. נתתי לה כמה דקות לבכי ולהסדיר מחדש את הנשימות, וחיכיתי בשקט עד שתוכל לדבר.
כשקצת נרגע הבכי, היא הציגה את עצמה וסיפרה לי שהם מתגרשים ובאותה נשימה אמרה לי שהיא ממש לא רוצה להתגרש. ושליאור (שם בדוי) חושב שזאת האופציה היחידה שלהם, ושהיא מרגישה שהם לא ניסו מספיק. אחרי שיחה ארוכה קבענו פגישה משולשת בחדר הגישור שלי.

על הספה התיישבו לילך וליאור שפתחו וסיפרו לי למה ואיך הם הגיעו למצב הזה. אחרי ששמעתי אותם ואחרי שחוויתי את האנרגיה ביניהם, היה לי ברור שהם הלכו לאיבוד בדרך. כל אחד בדרכו האישית ובדרך הזוגית המשותפת. 

הם בתחילת העשור הרביעי לחייהם. ביחד 16 שנים מתוכם נשואים 14 שנים, יש להם שני ילדים בגילאי העשרה, לא היו בגידות אבל יש קצת חוסר אמן. קצת מריבות, קצת כעסים, קצת מתחים, שגרה עמוסה ומשעממת, הם חברים טובים, מאוד אוהבים אחד את השניה. אבל לא מאושרים. 

היו בטיפולים זוגיים און אוף מאז שנולדו הילדים והרגישו שלא קיבלו כלים להתפתחות והעצמה זוגית, ואין לזה יותר מקום. מבחינתם הם הגיעו לשוקת שבורה. הם מתגרשים כי הם לא יכולים יותר.
עומר רוצה להתגרש עכשיו, כשהם בטוב, ולא למשוך יותר. ליאת, שגם מבינה שככה הם לא יכולים יותר, רוצה לנסות להציל אותם ואת הילדים מגורל הגירושין.

אחרי ששמעתי אותם ואחרי שחוויתי את האנרגיה ביניהם, היה לי ברור שהם הלכו לאיבוד בדרך. גם בדרך האישית וגם הזוגית ושצריך לחשב מסלול מחדש. גירושין לא חייבים להיות האופציה היחידה. הצעתי להם את מה שאני מציעה לבני זוג שמגיעים אלי במצב דומה. תהליך משולב.

בתהליך המשולב אני מציעה לבני הזוג במקביל לפגישות גישור איתי למען הגעה להסכם גירושין, טיפול פרקטי ואפקטיבי מאוד בכל אחד מהם בנפרד למען שיקום אישי וזוגי, ביחד עם אליעזר, שהוא סוג של קוסם שיוביל אותם מחושך לאור. כי בני זוג מגיעים לשוקת השבורה הזאת בגלל המצוקות, הקשיים, הפצעים, המרמורים והאכזבות האישיות שכל אחד מהם מביא בנפרד למערכת הזוגית מהשנים ביחד והשחיקה. בשלב הזה כל אחד מהם שקוע בעצמו ובהישרדות שלו. אם כל אחד מהם לא יטופל קודם כל בו ויחוזק איפה שהוא צריך, לא יהיה סיכוי לשקם את הזוגיות, וגם לא סיכוי להתגרש ולהישאר חברים כמו שכולם מפנטזים.

את הסכם הגירושין אותו נכין במקביל, נגיש לבית משפט לקבלת תוקף של פסק דין.
אם לילך וליאור יצליחו לשקם את עצמם ואת הזוגיות, ההסכם יכול לנוח במגירה כל עוד הם רוצים אחד בשניה. מבלי להגיע לרבנות.
במידה והם בוחרים להתגרש אחרי התהליך, ההסכם יוגש לרבנות. אבל בהבדל גדול אחד.

להתהליך המשולב יש יתרון גדול. גם אם בסוף הם יגיעו לרבנות, הם יגיעו הרבה יותר מחוזקים, כל אחד מהם באישי שלו ובביחד ההורי שלהם. הדרך שאליעזר יעשה איתם במקביל אלי, תכין אותם גם לחיים שאחרי הגירושין ותחזק את התקשורת האישית וההורית ביניהם, ותעזור להם להתמודד עם כל קושי ומהמורה בדרך.

לרוב הבחירה בגירושין באה מתוך תסכול גדול של בני זוג שלא מצליחים לתקן את מה שהתקלקל, גם כשמאוד רוצים. הם לא מוצאים מענה נכון ומדויק ממש כמו במקרה של לילך וליאור.
וכשיש אופציה לדרך חדשה שהיא קצת מחוץ לקופסא, וכשמבינים כמה חשוב וכדאי לצעוד בה, השמיים הם הגבול. כי לפרק תמיד אפשר. החכמה הגדולה היא לתקן את עצמנו ואת המערכת הזוגית שלנו. לפעמים מבינים את זה כשכבר מאוחר מידי ואין כל כך דרך חזרה. 

ואין סיפוק גדול יותר לאליעזר ולי, מלהציל משפחות מגורל כואב של גירושין. 

 אתה לפני גירושין ומלא בכעסים ותסכולים. אתם לא מצליחים לתקשר ביניכם בכלל, ואם מתקשרים אז רק רבים. אתם לא מסכימים על כלום ואתה חושב שרק עורך דין צמא דם יציל אותך, ורק במלחמה מולה תשיג את כל מה שמגיע לך.  אבל באיזה מחיר? מה המשמעות של המלחמה עליך ועל הילדים?

הנה 5 דברים שכדאי לך לחשוב עליהם לפני: 

1. גם לה יש עורך דין כריש.
גם כשאתה בטוח שאתה הכי צודק ועורך הדין שלך יבטיח לך שישיג לך הכל, אל תשכח שמולך ילחם עורך דין שיש לו את אותו האינטרס כמו של עורך הדין שלך. וגם הוא לא יבחל בשום דבר כדי לנצח ולהשיג לה את כל מה שהיא רוצה. אל תשכח שבשלב של מלחמה, שניכם מונעים מאותם המקומות ועורכי הדין שלכם יעשו הכל כדי לנצח.

2. במלחמה הזאת אין מנצחים. יש רק מפסידים.
המלחמה הזאת עקובה מדם ומשאירה אחריה חללים בשדה הקרב. גם אם בסופה של המלחמה תשיג חלק מהדברים, תחשוב מה יגרם לנפש שלך, שגם ככה פגועה ושבורה מפירוק המשפחה, כשעורך הדין שלה יקיז את דמך בבית המשפט. הוא יציג אותך באור הכי שלילי שיוכל, וכל מי שהיית כגבר/בעל/אבא ימחק כלא היה. ביום אחד תרגיש שכבר אין לך זכות קיום.

3. הילדים שלך.
בחרת להביא לעולם ילדים והבטחת לעצמך להיות אבא הכי טוב שאתה יכול. אתה דואג להם מהרגע שהם נולדו, מרפד אותם באהבה, ונותן להם את כל מה שאתה לא קיבלת כילד.
אתה באמת מסוגל להחריב את נפשם במלחמה מול האמא שלהם? אתה באמת יכול להסתכל להם בעיניים כשאתה בוחר להלחם על חשבונם? לא מגיע להם לעבור את המשבר הגירושין שבעל כורחם הכנסתם אותם אליו, כשאתם מרפדים אותם באהבה ולא במלחמה? לא מגיע להם שני הורים שלוקחים אחריות על הבחירות שלהם בחיים, ומתנהלים ממקום נכון ולא מתוך אגו ונקמה?

4. המחיר הכלכלי.
כשאתה לוקח עורך דין ופותח במלחמה, אתה יודע איך זה יתחיל אבל אין לך מושג איך זה יגמר. עו”ד שלך נוקב בסכום ההתחלתי, מבטיח לך שישיג לך הכל, ומפה היד נטויה. הוא ינסה בכל דרך להוביל אותך למלחמה עקובה מדם, כי בסופו של יום מכל פגישה ודיון הוא מרוויח יותר. ולאט לאט גמר לך הכסף, אבל עכשיו אתה כבר לא יכול להפסיק.
אז אתה מתחיל עם הלוואות, וכשהבנק כבר לא נותן, אתה פונה להורים, וההורים נותנים את כל מה שיש להם. ואז גם זה לא מספיק, אז הם ממשכנים את הבית שלהם, כי הם הכי דואגים לך ורוצים שכבר תסיים את הסיוט הזה. ובסופו של דבר, אתה מוצא את עצמך חסר כל, חוזר לגור אצל ההורים, ומקלל את הרגע בו בחרת בדרך הזאת. אבל כבר מאוחר מידי. 

5. הבדידות.
בהתחלה כולם יעטפו אותך, יתמכו ויעודדו אותך להשיג את כל מה שאתה חושב שמגיע לך. אבל ככל שהמלחמה תמשך ותשפיע עליך, ותהפוך להיות כל עולמך, לאף אחד סביבך כבר לא תהיה סיבולת להכיל את כל הסיפורים ומצבי הרוח שלך, ולכולם גם יש משלהם, ולאט לאט תרגיש איך אתה נשאר לבד במערכה. יש מצבים גם שהאמא משתמשת בילדים נגד האבא, ואז גם אותם לא תראה כשתרצה ותרגיש שאתה יוצא מדעתך. את צרחות הכאב שלך רק אלוהים ישמע.

אז למה לא תעשה כל מה שאתה יכול להימנע מהמלחמה הזאת?? למה שלא תחליט שלא משנה מה, אתה למלחמה כזאת לא נגרר? למה לא לנסות להגיע להסכמות בדרך של גישור והידברות? כי כן, זה אפשרי. גם כשאתה בטוח שלא. כי אם תחליט שאתה לא רוצה מלחמה, ושלא תהיה האבא הזה שהרס את הילדים בדרך כדי להשיג עוד משהו, גישור בגירושין הוא הפתרון האמיתי.

את לפני גירושין ומלאה בכעסים ותסכולים. אתם לא מצליחים לתקשר ביניכם בכלל, ואם מתקשרים אז רק רבים. אתם לא מסכימים על כלום ואת חושבת שרק עורך דין צמא דם יציל אותך, ורק במלחמה מולו תשיגי את כל מה שמגיע לך.  אבל באיזה מחיר? מה המשמעות של המלחמה עליך ועל הילדים?

הנה 5 דברים שכדאי לך לחשוב עליהם לפני: 

1. גם לו יש עורך דין כריש.
גם כשאת בטוחה שאת הכי צודקת ועורך הדין שלך יבטיח לך שישיג לך הכל, אל תשכחי שמולך ילחם עורך דין שיש לו את אותו האינטרס כמו של עורך הדין שלך. וגם הוא לא יבחל בשום דבר כדי לנצח ולהשיג לו את כל מה שהוא רוצה. אל תשכחי שבשלב של מלחמה, שניכם מונעים מאותם המקומות ועורכי הדין שלכם יעשו הכל כדי לנצח.

2. במלחמה הזאת אין מנצחים. יש רק מפסידים.
המלחמה הזאת עקובה מדם ומשאירה אחריה חללים בשדה הקרב. גם אם בסופה של המלחמה תשיגי חלק מהדברים, תחשבי מה יגרם לנפש שלך, שגם ככה פגועה ושבורה מפירוק המשפחה, כשעורך הדין שלו יקיז את דמך בבית המשפט. הוא יציג אותך באור הכי שלילי שיוכל, וכל מי שהיית כאשה ואמא ימחק כלא היה. ביום אחד תרגישי שכבר אין לך זכות קיום.

3. הילדים שלך.
בחרת להביא לעולם ילדים והבטחת לעצמך להיות אמא הכי טוב שאת יכולה. את דואגת להם מהרגע שהם נולדו, מרפדת אותם באהבה, ונותנת להם את כל מה שאת לא קיבלת כילדה.
את באמת מסוגלת להחריב את נפשם במלחמה מול האבא שלהם? את באמת יכולה להסתכל להם בעיניים כשאת בוחרת להלחם על חשבונם? לא מגיע להם לעבור את המשבר הגירושין שבעל כורחם הכנסתם אותם אליו, כשאתם מרפדים אותם באהבה ולא במלחמה? לא מגיע להם שני הורים שלוקחים אחריות על הבחירות שלהם בחיים, ומתנהלים ממקום נכון ולא מתוך אגו ונקמה?

4. המחיר הכלכלי.
כשאת לוקחת עורך דין ופותחת במלחמה, את יודעת איך זה יתחיל אבל אין לך מושג איך זה יגמר. עו”ד שלך נוקב בסכום ההתחלתי, מבטיח לך שישיג לך הכל, ומפה היד נטויה. הוא ינסה בכל דרך להוביל אותך למלחמה עקובה מדם, כי בסופו של יום מכל פגישה ודיון הוא מרוויח יותר. ולאט לאט גמר לך הכסף, אבל עכשיו את כבר לא יכולה להפסיק.
אז את מתחילה עם הלוואות, וכשהבנק כבר לא נותן, את פונה להורים, וההורים נותנים את כל מה שיש להם. ואז גם זה לא מספיק, אז הם ממשכנים את הבית שלהם, כי הם הכי דואגים לך ורוצים שכבר תסיימי את הסיוט הזה. ובסופו של דבר, את מוצאת את עצמך חסרת כל, חוזרת לגור אצל ההורים, ומקללת את הרגע בו בחרת בדרך הזאת. אבל כבר מאוחר מידי. 

5. הבדידות.
בהתחלה כולם יעטפו אותך, יתמכו ויעודדו אותך להשיג את כל מה שאת חושבת שמגיע לך. אבל ככל שהמלחמה תמשך ותשפיע עליך ותהפוך להיות כל עולמך, לאף אחד סביבך כבר לא תהיה סיבולת להכיל את כל הסיפורים ומצבי הרוח שלך, ולכולם גם יש משלהם, ולאט לאט תרגישי איך את נשארת לבד במערכה. יש מצבים גם שהאבא משתמש בילדים נגד האמא, ואז גם אותם לא תראי כשתרצי ותרגישי שאת יוצאת מדעתך. את צרחות הכאב שלך רק אלוהים ישמע.

אז למה לא תעשי כל מה שאת יכולה להימנע מהמלחמה הזאת?? למה שלא תחליטי שלא משנה מה, את למלחמה כזאת לא נגררת? למה לא לנסות להגיע להסכמות בדרך של גישור והידברות? כי כן, זה אפשרי. גם כשאת בטוחה שלא. כי אם תחליטי שאת לא רוצה מלחמה, ושלא תהיי האמא הזאת שהרסה את הילדים בדרך כדי להשיג עוד משהו, גישור בגירושין הוא הפתרון האמיתי.

כשהתקשרה אלינו חגית (שם בדוי) והציגה את עצמה ואת המצב אליו היא ובן זוגה הגיעו, והרצון שלה להתגרש ממנו, השאלה הראשונה שלה היתה “אז כמה מזונות מגיעים לי?”.

כמה מזונות מגיעים לי, או כמה מזונות אצטרך לשלם, הן שאלות שכיחות וראשוניות אצל נשים וגברים לקראת גירושין. הפרדת תא כלכלי אחד לשני תאים נפרדים, כשההכנסות נשארות אותו הדבר והעלויות רק עולות, מייצרת חרדה קיומית לכל זוג בהליך גירושין. אבל כמו שאמרתי לחגית בשיחת הטלפון, וכך אנחנו עונות לכל מי שמתקשר להתייעץ איתנו, אין דבר כזה כמה מגיע לי. יש המון פרמטרים שמרכיבים את נוסחת המזונות. אבל הכותרת של הנושא היא לא כמה מגיע, אלא כמה אפשר ומהם צרכי הילדים.

שבועיים לאחר שיחת הטלפון, התחילו חגית וגיא (שוב, שמות בדויים), את הליך הגישור איתנו, וכמובן שנושא המזונות היה אחד הנושאים הראשונים שעלו בתהליך. כדי להגיע למזונות, היינו צריכים להחליט על משמורת הילדים. האם הם בוחרים במשמורת משותפת, או משמורת יחידנית של אחד מהם.

הבחירה של חגית וגיא היתה משמורת משותפת, משמע שהילדים ישהו בחלוקה שווה בינה לבינו. משמע שלשניהם יש הוצאות שוות על הילדים. הן מבחינת המדור (מגורי הילדים) והן מבחינת עלויות שוטפות יומיומיות. ושוב שאלה חגית: “אז כמה מזונות אני מקבלת”?

כדי להבין את המציאות הכלכלית בה חיים בני הזוג והילדים, וכדי ללמוד את צרכי הילדים, מצטרפת לתהליך רינת היועצת הכלכלית שלנו, שאוספת את כל הנתונים מבני הזוג ומייצרת עבורם שיקוף כלכלי. השיקוף הכלכלי כולל את הכנסות בני הזוג, ההוצאות השוטפות בבית ומחוצה לו, עלויות הילדים והצרכים השוטפים, הנכסים ההוניים הנזילים ואלו שלא. ואז מתקבלת תמונה מלאה המאפשרת לנו להבין מה צריכים הילדים, ומה מתאפשר לבני הזוג.

כששיקפנו בפגישה לחגית וגיא את המציאות הכלכלית בה הם חיים, השתרר שקט בחדר. תגובה שאנחנו רגילים אליה, כי לרוב הזוגות אין מושג באיזו מציאות כלכלית הם חיים.
אחרי עיכול ראשוני של הנתונים, שוב עלתה שאלת המזונות. כדי לדון עכשיו בסוגיית המזונות אנחנו משתמשים בכמה נתונים מהדו”ח הכלכלי:

1. אין להם דירה בבעלותם והם חיים בדירה שכורה.
2. חגית מרוויחה 9,000 ש”ח נטו, גיא מרוויח 14,000 ש”ח נטו.
3. הילדים עולים להם סדר גודל של 4,500 ש”ח בחודש.

לאחר הפרידה גם חגית וגם גיא יאלצו לשכור דירה שתיתן מענה ראוי ל 3 ילדים. נתון שינגוס בחלק גדול מההכנסה החודשית של כל אחד מהם. עלויות הילדים לא ישתנו, אולי ניתן לקצץ אותן קצת.
לא נשכח שהם במשמורת משותפת, וחלוקת הזמן של הילדים בין ההורים הוא שווה, לכן גם ההוצאות הן שוות. הם גם אמורים להתחלק חצי חצי בהוצאות החריגות של הילדים, שהן לא ההוצאות השוטפות של היומיום כמו מדור ומזון.

גיא לא הסכים לדרישה של חגית לשלם בנוסף לחצי שלו בהוצאות הילדים, גם מזונות. הם הרי במשמורת משותפת, מתחלקים חצי חצי. וזהו. גם לא משלמים מזונות במשמורת משותפת. ככה הוא שמע. חגית לא הסכימה בכלל לאופציה בלי מזונות.

לרוב במצב כזה, שאלת המזונות עומדת במבחן. כי הרי ההוצאות של שניהם זהות לחלוטין. אך פה נכנס הנתון של השוואת המשאבים ביניהם. גיא מרוויח 5,000 ש”ח יותר בכל חודש מחגית.

כדי להוביל את חגית וגיא להסכמה משותפת בנושא, הצענו להם קודם כל לפתוח חשבון בנק משותף בו הם יפקידו בכל חודש סכום שנקבע לצרכים של הילדים, והכסף בחשבון יוכל לשמש אך ורק לצרכי הילדים. אך כדי לאזן ביניהם את המשאבים, הצענו שגיא יפקיד יותר מחגית ביחס שווה להפרש ההכנסות ביניהם. לדוגמא: אם נגיד הוחלט על הפקדה משותפת של 4,500 ש”ח בכל חודש, אז החלק של גיא יהיה גדול מהחלק של חגית. במקום 2,250 ש”ח, גיא יפקיד 3,250 ש”ח וחגית תפקיד רק 1,250 ש”ח. והיחס הזה ישמר כל עוד רמת ההכנסות שלהם נשארת אכן כך.

ההצעה התקבלה, וסוגיית המזונות נסגרה בלי מזונות, אלא בהפקדה משותפת אך ביחס שונה.

גיא מבחינתו ידע שהכסף הולך אך ורק לצרכי וטובת הילדים ולא לחגית, דבר שנתן לו שקט רגשי מול חגית שבחרה לעזוב אותו. וחגית הבינה שהיא צריכה לקחת אחריות על הבחירה שעשתה, והסכימה לטובת הילדים, לוותר על מזונות כמו שהיא מכירה, ולקבל את הכסף בשביל הילדים ורק בשבילם.

בואו נקשיב לילדים שלנו שיש להם מה להגיד על ההתנהלות שלנו, ההורים הגרושים, לפני החג ובמהלכו.
שיהיה לנו חג רגוע, שנכיל ונתמודד, ושתמיד נזכור – הילדים הם לא כלי משחק בהתנהלות שלנו מול הגרוש/ה.