צירוף המילים הסכם ונישואין מעלה בנו, רומנטיקנים שכמונו, את כל האסוציאציות השליליות. זה מרגיש לנו קר ומנוכר, חסר רגש ונטול אהבה, ובעיקר מנפץ לנו את כל סיפורי הסינדרלות והנסיכים שרכבו אל עבר השקיעה וחיו חיים מאושרים עד עצם היום ההוא. רק שאף פעם לא ראינו איך באמת התמודד הזוג המלכותי, אחרי שסיימו לספור את מטבעות הזהב ויורשי הכתר הגיחו להם לאוויר העולם. 

נישואין הם אכן שמחה גדולה, והצפייה להתחיל דרך חיים משותפת ממריצה בנו אנרגיות שאיתן אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לכבוש כל פסגה, וזוגיות? אותה אנחנו בטוחים שנקיים עם יד קשורה לאחור כי הכי טוב לנו כרגע. 

אבל החיים הם תקופה לא פשוטה, וההתמודדויות האינסופיות שאנחנו נדרשים להן, וההורות שמשנה לגמרי את כל כללי המשחק, דורשים מאיתנו אנרגיות שלרוב באות על חשבון הזוגיות. הקשיים מנהלים אותנו, אנחנו מרגישים שלא רואים אותנו בבית ולא מבינים מה עובר עלינו, ומתחילים להילחם על המקום שלנו בזוגיות ובמשפחה. התקשורת הופכת להיות קשה יותר, ובמקום לקרב היא מרחיקה ואנחנו מתחילים לצבור כעסים ומירמורים, ואולי הולכים לטיפול זוגי. אבל לרוב העבודה שהזוגיות דורשת מביאה אותנו להפסיק באמתלה שהטיפול לא עוזר. ולא רחוק היום שמדרגות הרבנות נראות כאופציה הכי קלה לברוח מכל הקושי הזה. ומי זוכר שפעם אהבנו והבטחנו בטוב וברע.

הסכם שותפות לחיים הוא מתנה לכל זוג שרוצה לבנות חיים משותפים והוא חלק מטקס האיחוד, ודווקא ממקום של אהבה אחד לשניה והרצון לבנות זוגיות ומשפחה כמו בחלומות הוורודים שלנו. אם באמת אוהבים ומבטיחים בטוב וברע ולדאוג אחד לשני כל החיים, אז בואו באמת נדאג לזה. גם לכם וגם לאהוב ליבכם. גם בטוב וגם ברע כשלפעמים שתשכחו כמה אהבתם ולמה בחרתם אחד בשניה. ממש כמו הסכם שותפות לעסק הכי חשוב בחייכם שהוא הבסיס לקיומכם וליום יום שלכם.  

וכמו כשרוצים מאוד שעסק יצליח, הסכם חיים משותפים משול לבניית תכנית עסקית שבה לוקחים את כל הנתונים והמשתנים בחשבון, מבינים את העלויות והצרכים של כל אחד מכם בשותפות הזאת לחיים משותפים. כל אחד מכם שם את עצמו על השולחן, אתם לומדים להכיר לעומק את הצרכים אחד של השני, את הפחדים והקשיים של כל אחד מכם, בוחרים ביחד ועוד לפני את האג’נדה ההורית שלכם, וקובעים מערכת כללים לזמן שלכם ביחד ושל כל אחד לחוד, ואיך תשמרו עליכם גם בזמנים קשים. 

 והכי חשוב וכמו בכל עסק שצריך יועץ עסקי כדי להמריא ולפרוח, אתם מתחייבים והחל מהחתונה שדמות מקצועית תלווה אתכם לאורך החיים המשותפים ואפילו פעם בחודש. כזאת שתגשר ביניכם בקשיים שאתם חווים, תעזור לכם לדייק אתכם בתוך הזוגיות כדי לא לאבד את עצמכם ולתת כלים פרקטים לניהול זוגיות ומשפחה. עם הסכם כזה אפשר לייצר שותפות מדהימה וחיי משפחה מאושרים. 

אז אם אתה אוהבים אחד את השני, ואם אתם באמת רוצים לייצר לכם חיים משותפים כמו בפנטזיות הכי פרועות, תנו לעצמכם את המתנה הכי טובה שיכולתם לבקש ~ הסכם שותפות לחיים. גם בטוב, גם ברע וגם בלא נודע. 

לפרטים נוספים דברו איתי | תמי שעיה 054-7333121

לאורך כל שנות חיי הייתי רגילה שהכל קורה לי מעכשיו לעכשיו ובדיוק כמו שאני רוצה, דחיית סיפוקים ואני ממש לא היינו חברים, המילה ‘לא’ לא היתה קיימת במנעד החוויות ולאורך ההיסטוריה שלי, וכל הזמן הייתי בתנועה. אבל תמיד דאגתי להישאר באיזורי הנוחות שלי. לא היתה לי בעיה לקפוץ לשום מים עמוקים ואפילו לתהומות, אבל מכאלה שידעתי שאני אצליח לצלול ולצוף על פני המים. או כמו שאמא שלי היתה אומרת לי מאז שאני זוכרת את עצמי ‘את כמו חתול, מאיפה שלא יזרקו אותך את תמיד תפלי על הרגליים’. וכך לגמרי היה. 

שניה אחרי שסיימתי את הלימודים ויצאתי לעולם החופשי, תמיד עשיתי מה שאהבתי והלכתי אחרי הלב שלי. ניהלתי אנשים ותקציבי ענק, והפקתי, והקמתי, ויצרתי, ופיתחתי, ופתרתי משברים מבוקר עד ערב, והכל הלך לי די בקלות וחייתי חיים של שפע. שום דבר מזה לא דרש ממני אקסטרה מאמץ. שלא תהיה טעות חלילה, עבדתי 24/7 עם שתי ילדות ותעשיה שלא יודעת פרופורציות. אבל הפרופורציות היו אצלי ואני שחיתי לי באיזורי הנוחות שלי ומצאתי את עצמי שוב ושוב במקומות שהיו קלים לי. וידעתי בתוך תוכי שאני בעצם מתעסקת עם כלום ושום דבר ושאני לא נמצאת במקום הנכון לי. שום דבר לא באמת ריגש והסעיר אותי, התנהלתי על אוטומט, ולא היה לי מושג מה חסר לי ולאן אני צריכה ללכת. אבל עם הצלחה לא מתווכחים אז המשכתי בדרכי כמו שידעתי. 

עד שפגשתי את המשבר הגדול בחיי והאובדן הראשון המשמעותי שחוויתי של לא פחות מאשר אבא שלי, ששינה אותי ואת מסלול חיי. כתבתי פה כבר בעבר על המקום הגדול שהיה לו בחיי ועל המשבר שחוויתי, ואני יכולה לחזק את שכתבתי ולהגיד שבעזיבתו אותי ואת החיים, הוא הוריש לי את דרכו ואת דרכי החדשה שמובילה אותי במסע אל עצמי. מסע של אמונה בי ובעצמי ובשבירת תקרת הזכוכית שלי. 

אומרים שאנשים לא משתנים, אמירה מאוד מורכבת ומלאת תהיות, אני קוראת לשינוי שאנחנו עוברים התפתחות. אני יכולה להעיד חד משמעית שמי שהייתי לפני תחילת המסע, היא לא מי שאני היום. המון דברים השתנו בי והתפתחו באדם שאני. המהות שלי נשארה לגמרי שלי, אבל הרבדים שממלאים ועוטפים אותה קיבלו עומקים חדשים. יצאתי מכל אזורי הנוחות שאי פעם הכרתי וצללתי הפעם במקומות חדשים לגמרי, הכרתי את החבר החדש שלי ‘דחיית סיפוקים’ שעשה לי בית ספר לסבלנות וסובלנות, למדתי לנשום לפני שאני מגיבה לסיטואציות, להתנהל כלכלית אחרת, להסתכל כל הזמן על התמונה הרחבה, להבין מאיפה אנשים מונעים ולהכיל כל אדם באשר הוא. והכי למדתי למצוא את השקט שבי גם עם הרעש ששי סביבי. 

ולאורך המסע שאלתי את עצמי אם כבר ניפצתי כבר את תקרת הזכוכית שלי ובאותה נשימה ניסיתי להבין מהי אותה תקרה. האם רק כשאגיע ליעד שהצבתי לעצמי אשבור את תקרת הזכוכית שלי?
לאט לאט הבנתי שכל  שינוי בי הוא ניפוץ של תקרת זכוכית ובעצם ניפצתי הרבה כאלה לאורך הדרך.
המסע שלי בעיצומו ואני כבר מתחילה לראות את פסגות הרי הארץ המובטחת, אבל יודעת עם עצמי שיש לי עוד דרך, והולכת בה באמונה שלמה ובשמחה גדולה בלב, שעוזרים לי לדלג על המהמורות והבורות שצצים לי מפעם לפעם. 

וזה מה שאני מעבירה למגושרים שלי. שיש דרך של מסע עצמי כדי לזכות בעצמם בגרסה הטובה ביותר שלהם, ונכון שהדרך לפעמים קשה ולא פשוטה, אבל הכל תלוי בכח הרצון ובאמונה בעצמם וביכולות שלהם. ושאין תקרת זכוכית אחת אליה צריך לשאוף. כל שינוי מהותי בדרך שבה הם משנים משהו בראיה את העולם ואת עצמם, היא תקרת זכוכית שמתנפצת. וכל ניפוץ הוא ניצוץ שנדלק בלב ובנשמה. 

שיהיה לנו שבוע מלא בניצוצות בלב. אמן. 

1. כי אתם לא יכולים לשכוח שבחרתם אחד בשניה להיות האמא והאבא של הילדים שלכם, ויש לכם אחריות על הבחירה ועל האושר שלהם.

2. כי לא זורקים לפח את כל השנים המשותפות ואת כל הזכרונות שצברתם ביחד כזוג וכמשפחה, וכי אתם ההורים שלהם לכל החיים.

3. כי מגיע לילדים שלכם שתייצרו להם מציאות חדשה עם אמא ואבא שמתקשרים ומגדלים אותם בשיתוף פעולה מלא, למרות הגירושין ואף על פי כן.

4. כי אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לבזבז את הכסף על מלחמות ועורכי דין. עם הכסף הזה תוכלו לבנות לעצמכם עתיד בטוח יותר כלכלית.

5. כי אני אעזור לכם לגשר על הפערים, אחלץ אתכם ממקומות קשים, ואוביל אתכם יד ביד להסכם גירושין שנכון ומדוייק רק לכם. 

מזמינה אתכם לפגישת ייעוץ והיכרות, ללא עלות וללא התחייבות, בה אענה על כל השאלות ונדבר על כל הספקות, ההתלבטויות והפחדים . 
דברו איתי ~ תמי שעיה | 054-7333121 או תשאירו לי כאן הודעה ואחזור אליכם בהקדם

תתארו לכם עולם מושלם בו הורים גרושים מצליחים לייצר הורות משותפת, כשטובת הילדים עומדת לנגד עיניהם, והם במערכת יחסים טובה אחד עם השניה. שהם מצליחים לשים בצד את כל הסערה הזוגית שעברה עליהם, ומתרכזים אך ורק באחריות ההורית שיש להם לילדים שהם בחרו להביא לעולם ביחד. שהם מצליחים לגדל ולחנך את הילדים, אומנם בשני בתים נפרדים, אבל על אותם הערכים שחשובים לשניהם ובדרך משותפת.

תתארו לכם עולם מושלם עוד יותר בו הילדים זוכים לחוות את ההורים, למרות הכל ואף על פי כן, כשהם עוזרים אחד לשניה, מתקשרים בצורה שוטפת ולא דרכם, מפרגנים אחד לשניה, ואפילו חוגגים שמחות ביחד או יוצאים לחופשות משותפות. 

כל הילדים להורים גרושים חולמים על עולם מושלם שכזה, ויש גם הרבה הורים שהיו רוצים להגשים לעצמם ולילדים את החלום אבל לא מצליחים. לא כי הם לא רוצים, כי הם פשוט לא יודעים איך עושים את זה.

לא יודעים איך להניח בצד את העבר הזוגי ואת כל מה שעברו במהלך הגירושין.
לא יודעים איך לתקשר נכון אחד עם השניה בלי לגעת בפצעים שלפעמים עוד מדממים.
לא יודעים לצאת מהלופ שהם נקלעו אליו ולהצליח לראות את התמונה הרחבה ואת צרכי הילדים.
לא יודעים להפריד בין הזוגיות שהיתה ונגמרה לבין ההורות שנדרשת מהם לאחריה.
והכי לא יודעים איך לייצר הורות משותפת בשני בתים נפרדים. 

את כל זה אני מלמדת ומדריכה בגישור ההורי ועוזרת להורים לייצר מציאות שתעשה להם שקט בלב ובנשמה וסיפוק מטורף מהתיקון שהם עושים למענם ולמען הילדים, ובתמורה הם מייצרים לילדים עולם הרבה יותר שמח, רגוע ונעים. 

ואם זאת לא מהות ההורות שלנו, לייצר לילדים שלנו עולם עד כמה שאפשר מושלם למענם, מה כן? 

אחרי כל כך הרבה שנים של ביחד, של משפחה אחת שחיי סבו סביבה והיתה כל עולמי, הימים שנשארתי בבית יתום מרעשי ילדות ושמחה היו ימים שלא יכולתי להכיל. לא הבנתי איזו זכות קיום יש לי כאמא אם הן לא איתי ובעיקר בסופ”ש. אז ברחתי מעצמי וממה שבאמת הייתי צריכה, והתמקדתי בלייצר לי מציאות שתחליש את הרעש העצום שיש בשקט הזה. כי לא היה לי מושג איך להיות לבד ובעוצמה כזאת בפעם הראשונה בחיי. וכי לא יכולתי להכיל את המחיר שהגירושין גובים ממני כאמא.

לקו תחילת המרוץ החדש בחיי הגעתי כשאני בקריסה רגשית ופיזית, אבל זה לא מנע ממני לפרוץ אותו בריצת ספרינט בלי חימום ובלי ללמוד קודם ללכת. כדי שאוכל להמשיך לשרוד ולתפקד כמו שהייתי חייבת לבנות שלי ולבחירה שהוא ואני עשינו, בניתי חיים של תנועה מטורפת שלא עצרה לרגע. היה לי את הבנות, את המשפחה, את הקריירה, והיו לי חברים וחברות קרובים ואהובים, וכולם מילאו אותי בדיוק במקומות שלא יכולתי להרשות לעצמי להרגיש.

שלכם
תמי שעיה ~ מגשרת 

אחת השאלות הראשונות שאני נשאלת ע”י בני הזוג שמגיעים אלי לגישור בגירושין, היא כמה זמן זה יקח.
תוך כמה זמן הם יגיעו להסכם גירושין, ותוך כמה זמן הם יהיו כבר גרושים. ותמיד אני עונה את אותה התשובה, הרבה מזה תלוי בכם, אבל אם אתם באים במטרה להתגרש ולא להתחרבש, ואם תצליחו להכיל ולהפנים את כל מה שנאמר בחדר הגישור ואחד את השניה, ב 4 פגישות אפשר להגיע להסכם גירושין שישרת אתכם לכל החיים. 

ואכן כך. הרבה מבני הזוג שמתיישבים על הספה אני מצליחה להוביל להסכם גירושין ב 4 פגישות לפעמים גם ב 3 פגישות. גם בני זוג שמגיעים כעוסים, ופגועים, ומלאי חרדות וחששות, ואלה שרואים בהתחלה את עצמם ואת הקושי שלהם והם לא מבינים שמשם הם מונעים, ואת אלה שבגדו ונבגדו, ואלה שיש בהם את יצר הנקמה, ואלה שיש ביניהם פערים גדולים בשכר, ואת אלה שהאבא רוצה משמורת משותפת והאמא לא סומכת עליו, ואת אלה שהאמא רוצה הורות משותפת והאבא לא מספיק סומך על עצמו, גם את אלה שאחד רוצה להתגרש והשני לא מבין למה. כולם אומנם באים לגישור וברצון לסיים את הגירושין הכי טוב שאפשר, אבל כל אחד מגיע עם מטען שלא מבייש מכולה של צים וכל אחד רואה קודם כל את עצמו ואת הפחדים והחרדות שלו. 

בכל אחת מהפגישות אנחנו עובדים במקביל גם על ההסכמות למען הסכם שרואה את שניהם ואת הילדים, וגם עוזרת להם לראות את התמונה הרחבה ומחלצת אותם מהמקומות הקשים שהם נקלעים אליהם, כל אחד מהסיבות שלו. אני עוזרת להם לתקשר את הדברים אחד לשניה, לראות את המצוקות אחד של השניה, ובעיקר להבין שכל אחד מהם מגיב אחרת למשבר ואת כל אחד מהם זה תופס במקומות החלשים שלו. 

גם בחלק הכלכלי של ההסכם, שהוא החלק שבדרך כלל הכי קשה להגיע להסכמות, אני עושה להם סדר ומשקפת להם את המציאות הכלכלית שבה הם חיים. אני אוספת מהם את כל הנתונים, ובונה את העוגה שממנה צריך לייצר שתי עוגות. אני בונה בנוסף לכל אחד מהם תקציב שכולל את הצרכים של כל בית ושל הילדים בחיים בנפרד, ואת העוגה אנחנו מחלקים בהתאם לצרכים האלה ובהתאם לזמני השהייה של הילדים עם כל אחד מהם. 

אחרי פגישה ארוכה שלנו ואחרי הסכמות שהגענו אליהם, הם מעבדים את הדברים שדיברנו עליהם ולפעמים הרגשות והכעסים שוב צפים, וכשהם מרגישים שהם שוב נופלים למקומות הקשים שלהם, הם מתקשרים אלי ופורקים ושוב מתייעצים, ואני שוב מדייקת אותם ושוב מראה להם את התמונה הרחבה, עד שהם מצליחים לראות אחד את השניה ואת הילדים ולהבין מה באמת חשוב להמשך החיים של כל אחד מהם בנפרד. אני לא מוותרת להם, וכשאני לא מוותרת להם הם לא מוותרים לעצמם, וביחד אנחנו מייצרים את הדרך שמביאה אותם להסכם הכי נכון ומדויק להם. 

להגיע להסכם שמכבד את שני ההורים ורואה את טובת הילדים, דורש מהם פשרות שלא היו קיימות מבחינתם בתחילת הדרך. אבל הכח של הגישור והדרך שאנחנו עושים ביחד, עוזרים להם להבין שחייבת להיות הדדיות ביניהם ושהם חייבים לראות ולעזור אחד לשניה, למענם ולמען הילדים ובעיקר למען מציאות חדשה וטובה שתשרת ותעצים אותם עוד שנים רבות. וזאת הורות אמיתית בעיני. לראות את טובת הילדים גם במחיר שהם לא חשבו בתחילת הדרך הם יאלצו לשלם. ורק ככה אפשר להגיע להסכם גירושין נכון ומדויק להם ורק ב 4 פגישות ובעלות של חופשת קיץ. 

כשבת הזוג שלו, שתחיה, היתה בהריון הודיעה לי הקטנה ובביטחון גמור “את יודעת שאת תהיי האמא החורגת שלו”. כשהסברתי לה מה זה אומר אמא חורגת ולמה אמא חורגת שלו אני לא אהיה, היא הרימה גבה ובמבט חודר ניסתה לדייק אותי ואת המציאות החדשה “מה זאת אומרת לא? כשאנחנו נהיה איתך הוא לא יבוא איתנו?” 

כשהוא התקשר לספר לי על ההריון ולהתייעץ איך לספר לבנות, הייתי בהתחלה בשוק. למרות שבשנים האחרונות בשיחות שלנו בנושא, עודדתי אותו וכל הזמן להביא איתה ילד לעולם, ולמרות שבאיזשהו מקום הייתי מוכנה לזה, עדיין זה תפס אותי לא במיטבי. רגשית ושכלית. ההבנה שהססטוס קוו שחווינו בתשע השנים מאז שהפרדנו בתים הולך להשתנות, לא בא לי טוב ברגע הראשון. מיליון מחשבות רצו לי בראש. הבנות ואיך הן יגיבו, האיזון שפתאום משתנה לנו, המקום שלי במשפחה החדשה שתהיי לו, המקום שלהן ועוד ועוד ועוד. 

ומודה שבהתחלה ועוד לפני שהבנות ידעו, במקום להיות שם בשבילו הייתי בשבילי וקצת נתתי לרעשים מסביבי לשכוח לרגע את האיש והאבא שהוא. לשמחתי התעשתתי ומהר והבנתי שהכל יהיה בסדר ושההתמודדות האמיתית היא עם ושל הבנות ושאנחנו צריכים לאחד כוחות. כולנו ביחד. ושרק אנחנו נבחר איזה מציאות אנחנו מייצרים להן בדרך החדשה. ובחרנו במציאות של ביחד. 

היתה התמודדות עם שתיהן ביחד וכל אחת לחוד. כל אחת מהן התמודדה עם הבשורה בדרכה שלה והביעה את זה בצורה אחרת. ונתנו להן מקום לתקשר ולהוציא החוצה את החששות והפחדים שלהן. גם עם עזרה מבחוץ. והיה לי ברור שהכל ישתנה כשהוא יגיח לאויר העולם, כי אור של תינוק יאיר את כולנו באור גדול ויסיר כל חומה וכל התנגדות שקיימת. ואכן אור גדול הוא הביא אותו ואין מאושרות מהן. הן זכו בבובה (או בבוב אם להיות פוליטקלי קורקט) שהן לא מפסיקות  להתפעל ולהנות ממנו, ולהתגעגע בטירוף כשהן לא איתו. והוא זכה בשתי אחיות מופלאות שמאחלת לכל ילד. ואני זכיתי להיות אנטוש מלשון אנט ולא אמא חורגת ואפילו קצת מאוהבת. ובטח שהוא יגדל קצת יותר הוא גם ישן פה איתן בימים שלנו ביחד. 

וכשיושבים על הספה שלי הורים גרושים באותה הסיטואציה, אני משקפת להם את המציאות בה חיים הילדים אחרי גירושין ועד כמה הישרדותי להם לשמור על המקום שלהם בתא המשפחתי אצל כל אחד מההורים. עד כמה שהם יאהבו את בנות או בני הזוג שלנו, הם תמיד ישמרו וילחמו על המקום שלהם, גם כשהוא שמור ובטוח. ובטח כשנכנס למשוואה אח או אחות שמקבע את המבנה המשפחתי החדש ומאיים על המקום שלהם ועל התקווה שאבא ואמא יחזרו מתישהו. חלום שיש לרוב הילדים להורים גרושים. זה שלב גדול באבולוציה של הגירושין. אנחנו רק צריכים לתת מקום להתמודדות שלהם ולעזור להם לעבור אותה, לשים אותנו ואת הקושי שלנו בצד וכל הזמן לראות את התמונה הרחבה ולזכור שהאחריות היא שלנו למציאות שהם חיים בה. אז מחובתנו לעשות הכל כדי שיהיה להם טוב בה. כשזה יתקיים, כל השאר יסתדר מעצמו. מבטיחה. 

שיהיה לנו שבוע נפלא,
תמי שעיה ~ מגשרת

אהבה. מילה כל כך גדולה שטומנת בחובה אינספור רבדים ועומקים. פעם חשבתי והאמנתי שאהבה יכולה לנצח את הכל. שאהבה היא הכח המניע, ואם יש אהבה אז הכל אפשר ושאף אחד לא יגיד אחרת. כן? אבל השנים והאהבות שחוויתי לימדו אותי שהאהבה לא תמיד יכולה לנצח הכל. נכון, אהבה היא כח מניע, אבל כל אחד מונע ממקומות אחרים ואת כל אחד מאיתנו היא מניעה אחרת. ובעצם, האהבה צריכה לנצח אותנו ורק אותנו.

כדרך הטבע, לכל מערכת יחסים אנחנו מביאים איתנו את מערכת היחסים הקודמת, שאליה הבאנו את הקודמת אליה ואליה הבאנו את.. הבנתם. כל אהבה נוכחית ומערכת יחסים שאנחנו נמצאים בה מלאה בחוויות הטובות יותר ופחות שחווינו בעבר, באכזבות, בפגיעויות, בפחדים, באמון שנפגע לנו, בלב נשבר לו בדרך, בנטישה ובשאר מטעמים. ובכל פעם שזוגיות מתפרקת לנו אנחנו מבטיחים לעצמנו שנמצא בפעם הבאה אהבה טובה יותר עם בן זוג נכון יותר. אנחנו רוצים להתחיל הכל חדש ומחדש, אבל בואו. בואו לא נשלה את עצמנו. אם נמשיך באותה התנהלות שלנו, נחזור בדיוק על אותן הטעויות, ונמשיך להאשים את כולם חוץ מאת עצמנו. אז אני אמרתי חלאס. ילדה אני כבר לא והגיע הזמן שאתחיל לקחת עם עצמי אחריות על המקומות שבהן אני נופלת או חלשה.

את התמימות שהיתה לי לגבי האהבה שהתנפצה לי כשהיא לא ניצחה גם אחרי שנלחמתי. ונטרפתי. ומשכתי. ולא התייאשת עד שהתעייפתי, החלפתי בניסיון להבין עם עצמי איפה אני טועה ומה מנהל אותי לא נכון. שיקפתי לעצמי את ההתנהלות שלי ברגעי משבר ובסיטואציות שהיו לי לא נוחות, ומצאתי את המקומות הקטנים שנפלתי בהם באותם רגעים וניסיתי להבין מה ניהל אותי שם. עבודה עם עצמי אבל רק בתיאוריה. המבחן האמיתי הוא המבחן המעשי.

ואז נפתחתי לאהבה חדשה שבשקט בשקט עושה לי בית ספר למקומות הקטנים שלי כבר כמעט שנתיים. את כל התיאוריה שלמדתי על עצמי אני דורשת מעצמי ליישם ביומיום, ואני בוחרת להצטיין במבחן המעשי כי אני אוהבת ורוצה אותו ובו בחרתי. ואני עושה עבודה על עצמי כל הזמן. וכמו בכל מערכת יחסים יש משברים וסיטואציות לא פשוטות שפוגשות אותי, שבעבר היו מנהלות אותי לגמרי אחרת והיו עוזרות לי להגיד שלום ובטח לא להתראות.

גם במשברים שבא לי להתפוצץ ואני מוצאת את עצמי מטפסת על קירות מרוב תסכול, אני מכריחה את עצמי קודם כל להרגע ולדייק את עצמי עם עצמי. לפני שאני בכלל מגיבה לסיטואציה או למשבר. אני מנסה להבין איפה זה פוגש אותי ומה זה בדיוק מדליק לי. ואני מוצאת את מצע הבעירה שלי, לוקחת רגע להבין אותו ואת חומר הבעירה שמצית אותו, ורק אז אני יכולה לדכא את האש ולהגיב לסיטואציה ולמשבר ממקום נכון ומדויק.

ואני גם לומדת להבין שיש דברים שהם שלו ורק שלו, ולא לוקחת אותם זה על עצמי ושזו רק בחירה שלי אם להיפגע, ושזה ממש לא קשור אלי. גם אם זה לפעמים יוצא עלי. כי גם הוא לפעמים מונע מהמקומות הקטנים ומהעבר שמנהל אותו, וגם הוא לומד לדייק אותם עם עצמו.  וגם ברגעים שהאש כן נדלקת, אנחנו עוזרים אחד לשניה לכבות אותה.

והדבר הכי חשוב שלמדתי, שעומד מולי איש שמביא איתו את כל העבר שלו, ועם צרכים ורצונות משלו, בדיוק כמו שלי יש. ורק אם נכיל באמת אחד את השניה כמו שאנחנו, ונפסיק לנסות לשנות אחד את השניה כדי להתאים למה שנוח לנו ואת השינוי נעשה אצלנו, האהבה תנצח אותנו. כי אם לא נספק את כל הצרכים והרצונות אחד של השניה כדי להיות מאושרים בזוגיות, אז מי יספק לנו? את החסך הזה נאלץ להשלים בחוץ או לפרק אותה. וכן חברים, זוגיות זאת עבודה מתמדת ובעיקר על עצמנו, ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת.

וכשיושבים בני זוג על הספה שלי, שעדיין אוהבים אחד את השניה ומרגישים מתוסכלים ולא יכולים לשרוד את הזוגיות הזאת ככה, אנחנו מדברים בדיוק על האהבה הזאת שלא הצליחה לנצח אותם ומנסים להבין למה. ומלמדת אותם להתנהל אחרת בתוך הזוגיות ולמצוא את המקומות שמדליקים אותו ולמה הם מדליקים. ולראות אחד את השניה, ולתקשר מה הם צריכים כדי להיות מאושרים, ולספק את זה אחד לשניה. כי זאת הבחירה שלהם. ואם יש אהבה, הם צריכים לעבוד קודם כל על עצמם כדי לעזור לה לנצח. לא ככה? 

שלכם, 
תמי שעיה ~ מגשרת

היומיום שבחרתי לי מורכב מהמון תפקידים. אני אמא, אני מגשרת ומטפלת, אני ילדה של אמא שלי, אני אחות של האחים שלי ודודה של הילדים שלהם, אני חברה, אני יו”ר הנהגת הורים שנותנת מענה לאלפי הורים, ואני בת זוג. ויש עוד כמה שבטח שכחתי. ואוהבת כל תפקיד ותפקיד, ולכולם אני נדרשת רוב הזמן ולהמון עצות ופתרונות מיידים, ודורשת מעצמי להיות במצב הכי מזוקק שלי, כדי שאוכל לתת את המענה הכי מדוייק ונכון שאפשר. ולשם כך מערכת ההפעלה שלי דורשת מעצמי עדכון גרסה ותיקון באגים בכל יום. ו-וואו. כמה זה לא פשוט לדייק את עצמי עם עצמי כל הזמן.

בכל הרבדים בחיי אני נדרשת לאינספור משברים, ולבנית גשרים שלא היו מביישים מחלפים בסינגפור. אני מבינה את המשקל שיש לי בכל פתרון ובכל עצה, ואת הצורך לטפל במשברים מהמקומות הכי נכונים שמותאמים לכל אחד בנפרד. כל אחד הוא עולם בפני עצמו, וכל אחד סוחב איתו עגלה מלאה בכל חוויות העבר והווה שלו, הטובים יותר והטובים פחות, והם אלה שמנהלים אותו בזמן המשבר בכלל, ובכל סיטואציה שדורשת אותו בפרט.
ומתוקף המשקל שיש לי בחייהם, גם של המגושרים שלי וגם של כל מי שמקיף אותי, אני דורשת מעצמי להיות הכי נקיה והכי מדויקת שאפשר.

אבל לפעמים הדברים תופסים גם אותי במקומות הקשים שלי. במנעד החוויות והעבר שלי, ומן הסתם גם פגיעויות שאני סוחבת מימים ימימה. כמעט כל משבר שמונח לפתחי, חוויתי בעצמי. כל קושי, כל פגיעה. אולי לא תמיד באותו הנפח. יש לי יכולת הזדהות עם כל מקרה ומקרה ועם כל אחד, אני יכולה לשמוח את השמחה, ואני יכולה להזיל דמעה ולכאוב את הכאב.

אין לי את האפשרות לתת למקומות הקשים שלי לנהל אותי. בכל הרבדים ובכל מערכות היחסים בחיי. יש לעבר ולהווה שלי, מקום של כבוד בכל עצה ובכל פתרון, אבל אני כל הזמן מדייקת את עצמי ובודקת את עצמי שאני אכן מגיבה ומתנהלת מהמקומות הכי נכונים. ושאני דורשת מאחרים את מה שאני דורשת מעצמי. אני בוחרת בכל רגע לא לעוף על אמרת הכנף ‘הסנדלר הולך יחף’, וזה דורש ממני אינסוף עבודה עצמית.

במצבים בהם המקומות הקשים פוגשים אותי, גם בחיי האישיים וגם המקצועיים, כלשניה אני הולכת לאיבוד תחת עומס הדברים, המנטור האישי ואהוב שלי מחלץ אותי מהם. יש לו יכולת מופלאה לזהות את המוקדים ולשקף לי אותם, ולא תמיד הם קלים לי להכלה וגורמים לי להתנגדות ראשונית, אבל אני קודם כל אני מקשיבה ונושמת תוך כדי, ואח”כ אני חושבת על הדברים שנאמרו, ומתקנת בעזרתם את הבאגים הקטנים שלי ומשדרגת את מערכת ההפעלה שלי.

כי רק ככה אני מרשה לעצמי בחדר הגישור, לדרוש מהם להיות טובים יותר לעצמם ואחד לשניה, ולראות כל הזמן את התמונה הרחבה ואת הילדים.  להתמקד במה שיהיה ולא במה שהיה. וכדי להתגשר אני חייבת לחלץ אותם מהמקומות הקשים שהם נקלעים אליהם, ולעזור להם להגיע להסכמות מהמקומות הנכונים ולא מהמקומות הקטנים. גם במחיר של להיכנס בהם לפעמים ולהציב מולם מראה שהכי קשה להם לראות את עצמם בה. ואני לא מוותרת להם. ויחד עם זאת, תוך כדי המילים הקשות שאני אומרת, אני מחזקת ומלטפת אותם בדיוק באותם המקומות הקשים. וכמו שהם לפעמים אומרים לי, איתך אנחנו לומדים שגישור זה בעצם אמנות. ואני אומרת לעצמי, אמנות או נמות. מבפנים.

שלכם,
תמי שעיה ~ מגשרת

לחיים לבד, ביחד עם הבנות, יש מבחינתי בעיקר יתרונות. אני מאוד אוהבת את המציאות שיצרתי לנו, אוהבת את הימים המלאים שלי איתן, אוזרת כוחות ומשלימה פעילויות חברתיות ואישיות בימים שלי לבד, ונהנית כמעט מכל רגע וטוב לי. אבל ללבד הזה יש מחיר כשהוא פגש אותי בצומת המשמעותית ביותר בחיי.

לצומת הזאת הגעתי לפני כמה שנים, אחרי שאיבדתי את אבא שלי ונקלעתי למציאות חדשה ולא פשוטה לי בכלל. האובדן העצום של הגבר הכי משמעותי בחיי, הפך למשבר הגדול שחוויתי מימי, שלקח אותי למקומות חדשים עם עצמי. בחרתי לעצור הכל, להתבונן עמוק עמוק בתוך תוכי, להבין ולהכיר במהות שלי ובאהבת האדם שבי, לבחון את כל השנים בהם ניהלתי מערכות גדולות וניצחתי על משברים, את הגירושין שלי והדרך בה התנהלתי במהלכם ואחרי, ואת כל מה ששתל אבי וטיפח בי לאורך שנות חיי, ולמצוא את המקום הכי נכון ומדוייק לי. וככה התחלתי את המסע האישי שלי.

הדרכים במסע הובילו אותי למקום אחד. לאן שלא פניתי, כל דרך שבה הלכתי, הובילו אותי לגישור ולרצון שבי לעזור להורים להתגרש נכון ואחרת ולהציל את ילדיהם ממציאות גירושין קשה. נשאבתי מיום ליום ויותר ויותר אל הגישור והתחברתי למהות שלי, והבנתי באופן בהיר וצלול שזה בדיוק הרגע לשינוי. שהכל מוביל אותי לשם. או, אז המציאות של הלבד טפחה על פני.

לאחר שנים רבות בהן יש לי עצמאות כלכלית והרווחתי מספיק כדי לאפשר לבנות ולי את המציאות שיצרתי ואת החיים במרכז תל אביב פלוס גינה, הבנתי שמה שהיה לא יהיה בתקופה הקרובה. שהדרך העצמאית שאני בוחרת לצעוד בה, דורשת ממני לוותר כרגע על המשכורות המכובדות מאוד שהרווחתי ועל הרווחה הכלכלית שהיתה לנו. ולא יכולתי  לשכוח ולו לרגע, שיש לי אחריות אבסולוטית על שתי בנות ורווחתן. ואני לבד. אין לי את הפרטנר שיכול לתת לי רוח גבית כלכלית.

כשאנחנו בזוג וחיים משותפים, בצמתים המשמעותיים בחיינו יש לנו גיבוי מהפרטנר איתו אנחנו חיים. לרוב, יש את מי שיכול לרגע לקחת את המושכות אליו ולאפשר כלכלית לשני להגשים את החלום. הנקודה שהגעתי אליה אותתה לי שאולי שינוי כזה את לא אוכל  לעשות כשאני לבד ושזאת משמעות של הבחירה שלי בחיים לבד. ובפעם הראשונה דגל האישה העצמאית שלא זקוקה לגבר צמוד של 24/7 לצידה שהנפתי שנים, ירד לחצי התורן.

אבל האמונה המטורפת בבחירה וביעוד שלי, התמיכה הגורפת של הקרובים אלי, ואבא שלי שדאג לשלוח לי סימנים ממרומים, נתנו לי לבסוף את הרוח הגבית שהייתי זקוקה לה. הבנתי עד כמה אני לא לבד במסע הזה, ועד אנחנו מוקפות באנשים שאוהבים אותנו ונמצאים בשבילנו בכל דבר. זכיתי באמא שלי המדהימה שדחפה אותי כל הזמן ואיפשרה לי שקט כלכלי כשהייתי צריכה. בגבר המדהים והאהוב  שנמצא לצידי ומדייק אותי ומפרגן לי באהבה גדולה, והכי התרגשתי מהבנות המופלאות שלי שהתגייסו למען המטרה ועזרו לי להגשים את עצמי תמורת ויתורים שהן עשו, ועד כמה הן חיזקו ומחזקות אותי כל הזמן.

לא נתתי לפחד לנהל אותי במסע הזה, והצלחתי ולפרק עם עצמי קצת את העצמאות שלי ואת הסוליסטיות שאליה אני רגילה ויודעת. פתחתי את עצמי לאפשרויות נוספות ואפשרתי  לעצמי, ואולי בפעם הראשונה, לתת לאחרים לעזור לי. ובזכות זה אני קמה כל בוקר ויש לי את הזכות לעזור לאנשים. ואין מאושרת ממני.

ואת זה אני מעבירה לאמא שיושבת מולי על הספה, ומפחדת פחד מוות להיות לבד אחרי הגירושין. שהיא לא לבד, שתסתכל על כל מי שמקיף ואוהב אותה, ושתאמין  שהיא יכולה להגשים את עצמה ולהתפתח גם אחרי גירושין. שגירושין הן בהחלט סוף, אבל באותה נשימה הם התחלה חדשה. ורק לנו יש את הבחירה באיזו דרך חדשה נלך.

שלכם,
תמי שעיה ~ מגשרת

כשהתקשרה אלי ליאת (שם בדוי), בקושי הצלחתי להבין עם מי אני מדברת כי הבכי השתלט לה על המילים. נתתי לה כמה דקות לבכי ולהסדיר מחדש את הנשימות, וחיכיתי בשקט עד שתוכל לדבר.
כשקצת נרגע הבכי, היא הציגה את עצמה וסיפרה לי שהם מתגרשים ובאותה נשימה אמרה לי שהיא ממש לא רוצה להתגרש. ושליאור (שם בדוי) חושב שזאת האופציה היחידה שלהם, ושהיא מרגישה שהם לא ניסו מספיק..

כשהם התיישבו על הספה הם פתחו וסיפרו לי למה ואיך הם הגיעו למצב הזה.

הם בתחילת העשור הרביעי לחייהם. ביחד 16 שנים מתוכם נישואים 14 שנים, יש להם שני ילדים בגילאי העשרה, לא היו בגידות אבל יש קצת חוסר אמן. קצת מריבות, קצת כעסים, קצת מתחים, שגרה עמוסה ומשעממת, הם חברים טובים, אוהבים עדיין אחד את השניה. אבל לא מאושרים. 

היו בטיפולים זוגיים און אוף מאז שנולדו הילדים והרגישו שלא קיבלו כלים להתפתחות והעצמה זוגית, ואין לזה יותר מקום. מבחינתם הם הגיעו לשוקת שבורה. הם מתגרשים כי הם לא יכולים יותר.
ליאור רוצה להתגרש עכשיו, כשהם בטוב, ולא למשוך יותר.
ליאת, שגם מבינה שככה הם לא יכולים יותר, רוצה לנסות להציל אותם ואת הילדים מגורל הגירושין.

אחרי ששמעתי אותם וחוויתי את האנרגיה ביניהם, הרגשתי עמוק בבטן שהם הלכו לאיבוד בדרך. היה לי ברור שאני יכולה להוביל אותם ולעבוד איתם על הגירושין ולייצר להם מציאות טובה וחדשה והסכם עם תובנות שישרת אותם ואת הילדים הכי טוב שאפשר בעתיד. לחם יומי. אבל גירושין לא תמיד חייבת להיות האופציה היחידה. בטח לא במקרה שלהם. 

הצעתי להם את מה שאני מציעה לבני זוג שמגיעים אלי במצב דומה. התהליך משולב.

התהליך המשולב מורכב משני תהליכים במקביל – 
תהליך גישור שמוביל אותם בסופו להסכם גירושין אותו אני מכינה להם על סמך כל ההסכמות והתובנות שגיבשנו ביחד. 
ותהליך של עזרה פרקטית ואפקטיבית לכל אחד מהם בנפרד למען שיקום וחיזוק כל אחד מהם בנפרד, ובנייה מחדש של הביחד. 
את הסכם הגירושין נגיש לבית משפט לקבלת תוקף של פסק דין. אם הם יצליחו לשקם את עצמם ואת הזוגיות, ההסכם יכול לנוח במגירה כל עוד הם רוצים אחד בשניה. מבלי להגיע לרבנות. אבל אם הם בסוף יגיעו לרבנות, הם יגיעו הרבה יותר מחוזקים, כל אחד מהם באישי שלו ובביחד ההורי שלהם. הדרך הזאת תכין אותם גם לחיים שאחרי הגירושין ותחזק את התקשורת האישית וההורית ביניהם, ותעזור להם להתמודד עם כל קושי ומהמורה בדרך.

את התהליך המשולב אני בונה ביחד עם אלי עזר איצקוביץ ‘היועץ’ שאני גם קוראת לו הקוסם/הלוחש למתגרשים/והמוציא מחושך לאור. כי למדתי מהעבודה המשותפת שלנו שרק הוא יכול להציל אותם מהמקומות הקשים אליהם הם הגיעו ולהוביל אותם קדימה הכי מדוייק וטוב שאפשר.

וככה התחלנו אלי עזר ואני את התהליך המשולב עם ליאת וליאור, עברנו איתם דרך לא פשוטה אבל מרתקת, והיום בבוקר הם קיבלו על הסכם הגירושין תוקף של פסק דין. אבל ליאת וליאור לא יגיעו בקרוב ואם בכלל לרבנות תודות לתהליך המשולב והעבודה עם אלי עזר בפרט, שחיזק ועבד עם כל אחד מהם בנפרד וביחד, והיום הם מרגישים שיש להם את הכלים והיכולת לנסות לקיים זוגיות ומשפחה כמו שחלמו ורצו. 

בני זוג מגיעים לשוקת השבורה בגלל המצוקות, הקשיים, הפצעים, המרמורים והאכזבות האישיות שכל אחד מהם מביא בנפרד למערכת הזוגית מהשנים ביחד והשחיקה. בשלב הזה כל אחד מהם שקוע בעצמו ובהישרדות שלו.
אם כל אחד מהם לא יקבל עזרה קודם כל לעצמו ויחוזק איפה שהוא צריך במדוייק, לא יהיה סיכוי לשקם את הזוגיות, ובטח גם לא סיכוי להתגרש ולהישאר חברים כמו שכולם מפנטזים.

אז את התסכול הגדול של בני זוג שלא מצליחים לתקן את מה שהתקלקל, גם כשמאוד רוצים, אפשר להחליף באופציה שהיא אומנם מחוץ לקופסא, אבל הכי מדוייקת ונכונה שאפשר.  

ואין סיפוק גדול יותר לאליעזר ולי, מלהציל משפחות מגורל כואב של גירושין.