“זהו, אני לא יכול ואני לא רוצה יותר” הוא אמר בפסיקה בעוד הדמעות מתגלגלות בדממה מעיניה. “אחרי 25 שנים ביחד אני מבין שהיא לא תשתנה וזה מי שהיא, ולי אין יותר כוחות להיות אומלל ובחזקת אשם 24 שעות ביממה. אני תכף בן 50 ובוחר שלא לקום יותר בבוקר לא מאושר. אני רוצה להתגרש וכמה שיותר מהר” הוא קבע בטון שלא משאיר ספק. 

הדמעות הפכו לבכי ובין נשימה לנשימה היא הסתכלה עלי במבט מתחנן ואמרה “בבקשה תעזרי לי. אני יודעת שבשנים האחרונות הוא קיבל ממני את הגרסה הכי פחות טובה שלי ושאימללתי אותו, אבל זה מה שיצא ממני אחרי שתפסתי אותו מתכתב עם מישהי בפייסבוק מאחורי הגב שלי, ומאז אני חיה שנים בחרדה מתמדת שהוא יבגוד בי”. “אני מוכנה לעשות הכל אבל הכל כדי להשתנות ולחזור להיות האישה שהוא מכיר” היא המשיכה “בבקשה בבקשה תעזרי לי. אני כל כך אוהבת אותו ואעשה כל מה שצריך”. 

היא הפנתה אליו את פניה המכוסות בדמעות ואמרה לו בקול חלש “אני מעריצה את האדמה שאתה עומד עליה. נכון שאתה יודע את זה?” הוא הנהנן והחזיק בכח את הדמעות שעמדו לו בעיניים ואיימו לפרוץ בכל רגע. וגם לי. 

“אז בבקשה אל תוותר עלינו” היא המשיכה באומץ לדבר אל ליבו “אני יודעת שאתה אוהב אותי ואני גם יודעת שנמאס לך כבר. גם לי. גם אני כבר לא יכולה יותר לחיות ככה. יש לנו ארבעה ילדים שצריכים אותנו, בנינו ביחד אימפריה, תן לי את הצ’אנס לשנות ולהשתנות. אני מתחננת. אני מוכנה לעשות הכל” היא סיימה וניגבה את הדמעות.

בדממת החדר הוא הביט בי במבט אומלל, וראיתי את המחשבות שרצות לו בראש בקצב מסחרר ואיך לשניה עיניו מתרככות, ולשניה הוא דורש מעצמו שלא. וחוזר חלילה כמו מריץ את כל חייהם המשותפים שמחכים לגזר דינו. ואז הוא הוא פוסק בקול חזק וברור “לא יקרה. אני לא נופל שוב בפח הזה. אני סיימתי. אני רוצה להתגרש”. 

לא. זאת לא סצינה מסרט או מספר, זאת סצינה מהחיים שאני חווה המון על הספה בחדר. כשאחד מבני הזוג חווה משבר ומגיע לנקודת האל חזור, ובן או בת הזוג לוקחים אחריות על חלקם במשבר ובמציאות הזוגית ומוכנים לעשות הכל, אבל באמת הכל כדי לשקם ולבנות את הזוגיות והמשפחה. 

נקודת האל חזור החד משמעית הזאת מגיעה לרוב אחרי שנים רבות בהן היתה ספיגה וקבלה של מציאות זוגית ומשפחתית לא טובה ללא הנפה של דגל אדום וניסיון לתקן את מה שלא טוב ונכון. רבים מהם טועים לחשוב שהם הכילו כל השנים וזהו, הם לא יכולים לנשום יותר ונגמר להם המקום. 

קבלה אינה מעידה על הכלה. יש הבדל עצום בין השניים. 

כשאנחנו מכילים באמת אנחנו מפרקים את הסיטואציה ומדייקים עם עצמנו אם היא אכן נכונה לנו או לא. ואם היא לא נכונה או פוגעת בנו אנחנו מתקשרים לצד השני ומנסים לפתור ביחד. לא כביקורת או התמרמרות שגורמת מיד לצד השני להתנגדות וריחוק, אלא בשיחה מלב אל לב שבה מתקשרים מה זה גורם לנו להרגיש. עם רגש אי אפשר להתווכח, לעומת טענות/האשמות/הטחות/ביקורת שמיד מפעילים לנו את התותחים הכבדים ואת מנגנון ‘ההגנה הכי טובה היא ההתקפה’.  

כשאנחנו רק מקבלים ולא מפרקים, אנחנו צוברים פצצה ועוד פצצה לכדי סליק שמתפוצץ לנו בנשמה כשנגמר לנו המקום, ואז אין כבר יכולת לשנות משהו והדרך החוצה הופכת להיות הדרך היחידה בה אפשר יהיה להמשיך לנשום. 

אם ניקח את הזוג שהצגתי, לא היה לי ספק ועוד לפני שהוא הסביר לעומק למה הוא לא יכול יותר, שלאורך שנים הוא קיבל מציאות זוגית ומשפחתית שלא היתה לו טובה ובטח לא מאושרת, ולא היה לו מושג איך לתקשר מולה את הדברים בלי לגרום לפיצוץ ולמריבת ענק שהעכירה את האוירה בבית ולילדים, ועליה הוא גם היה משלם מחירים כבדים. החוויה שלו היתה שבכל פעם שהוא אומר משהו, הוא חוטף קיתונות של כעס ועצבים, אז עדיף היה לו לשתוק שנים ולהוריד את הראש. עד שנגמר לו המקום והוא לא יכול היה יותר לנשום. 

ועל זה לא חייבים לפרק משפחה ומפעל חיים. בטח כשהצד השני לוקח את מלוא האחריות על המציאות ומוכן לעשות הכל כדי לשנות אותה. 

אחרי שלמדתי אותו ואותה במהלך השעתיים של הפגישה כשאני ערנית לכל ניוסאנס ולכל מילה שהם אומרים ולכל מנעד התגובות שלהם אחד לשניה, אני מציעה להם את  ‘דרך החירום’. דרך שפיתחתי אחרי מאות זוגות שישבו מולי על הספה, ובעזרתה אפשר למנוע את הגירושין ופירוק מיותר של משפחה ואימפריה. בעבודה קשה ולא לאורך זמן, הם יוכלו לייצר את הזוגיות והמשפחה שעליה הם חלמו פעם וזאת שאף פעם לא היתה להם, או שבכלל הם יבינו שכבר נכון ומדויק להם יותר בנפרד אבל כשהם מחוזקים ומדויקים לעצמם ורק מהסיבות הנכונות. 

ב’דרך החירום’ שאני מציעה, שכמובן לא מתאימה לכולם ומותאמת בדיוק רב לכל זוג בנפרד, אני פותחת דרך שונה ואחרת מכל מה שהם הכירו וידעו עד כה. היא דורשת אותם למסע עצמי ואישי ביחד איתי, מסע לא פשוט שדורש מהם להתמסר ולסמוך עלי במקסימום, אבל בסיומו כל אחד מהם מכיר את עצמו מחדש, כשהוא מחוזק ומדויק לעצמו הרבה יותר ויודע מה הוא צריך ורוצה. 

חודשיים וחצי אחרי שהם התיישבו בפעם הראשונה כשכל אחד מהם ישב בקצה אחר של הספה, ואחרי מסע שעשיתי עם כל אחד מהם בנפרד ומידי פעם גם ביחד, מסע שעברנו בו הכל מהכל, הם ישבו מחויכים וצמודים אחד לשניה בידיים שלובות. וכמו שהיא אמרה לי בדמעות והפעם של שמחה “הצלת אותנו. אני מרגישה שגם אנחנו וגם המשפחה, נולדנו מחדש” והוא הנהנן והסתכל עליה ברכות ואהבה. 

ואני רק מודה על הזכות הגדולה שקיבלתי. 

לנקודת הזמן יש חשיבות גדולה באפשרות לתקן את הזוגיות. אל תחכו לנקודת האל חזור. כשמגיעים אלי זוגות לפני נקודת הרתיחה, בכמה מפגשים שלי עם כל אחד מהם הם לומדים את עצמם מחדש ומה מניע אותם בדרך האישית וביחס ישיר לדרך הזוגית וההורית. הם לומדים גם להבין את הצד השני ומה מניע אותו, לתקשר את הקשיים אחד לשניה בדרך נכונה שמייצרת הבנה ושינוי, ותוך זמן קצר הם מצליחים לייצר מציאות אישית, זוגית ומשפחתית שעליה הם חלמו כל השנים. זה באמת לא מסובך. 

אנחנו חיים במציאות חדשה שדורשת מאיתנו אינספור התמודדויות, גם ישנות וגם חדשות, גם אישיות, גם משפחתיות וגם מקצועיות, וכורעים תחת העומס הנפשי והרגשי שיש עלינו. לרוב אין לנו יכולת להתמודד עם הכל, בטח שלא להתקדם קדימה. ואנחנו מרגישים תקועים, מתוסכלים, כועסים על כל העולם, ואין מי שיעזור לנו להדליק מחדש את האור לדרך החשוכה שמצטיירת לנו. 

אולי זאת העבודה שאיבדנו ואנחנו מלאי פחדים מהעתיד לבוא ואין לנו מושג איך להמשיך מכאן. או קריירה שלא מספקת אותנו ואנחנו לא ממצים בה רבע מהיכולות שלנו ומרגישים פספוס מטורף וחוסר הגשמה. ואולי אנחנו חיים בתוך זוגיות מתסכלת שלא עונה על הצרכים שלנו ואז אנחנו לא יכולים לתת מענה לצרכים של מי שעומד מולנו ונכנסים ללופ שאין לו סוף. ואולי הילדים משקפים לנו ודווקא בימים אלו את ההורה שאנחנו ושבכלל לא רצינו להיות כזה. ואולי אנחנו בכלל לבד ולא מצליחים לייצר זוגיות והבדידות הרגשית גומרת אותנו. ואולי הכל ביחד ואולי רק משהו אחד. השורה התחתונה שאנחנו קמים בבוקר ומתנהלים מכח האינרציה, מרגישים בתוך מערבולת שלוקחת לנו את כל האוויר ומייחלים שיהיה לנו רק טוב ושנהיה מאושרים, אבל אין לנו יכולת לשנות את המציאות שלנו. 

משבר היא מילה גדולה שלא תמיד אנחנו מבינים את המשמעות שלה או שאנחנו בכלל חווים משבר. מטרת המשבר היא להגיד לנו שמשהו לא בסדר בדרך ההתנהלות שלנו מול עצמנו ומול כולם. יכול להיות שאנחנו חוזרים על אותם הדפוסים שאנחנו יודעים ומכירים שהם כבר בעוכרינו, יכול להיות שלתייג את עצמנו כ”כזה אני וזה מה שיש” כבר לא משרת אותנו, ויכול להיות שהבחירות שלנו לא נכונות לנו ומביאות לנו לקשיים שאין לנו כלים להתמודד איתם ובכל פעם מחדש, וגם יכול להיות שאין לנו יכולת לתקשר את עצמנו החוצה נכון והכל משתבש לנו ואנחנו מרגישים שאף אחד לא מבין אותנו באמת. 

אני מאמינה גדולה ביכולת שלנו לייצר שינויים והתפתחויות בעצמנו, ובימים אלו יותר מתמיד, ואני חווה את היכולת הזאת עם עצמי ועם המגושרים שלי, גם הצעירים מאוד שבהם, ובכל יום. אני רואה את תהליך הלמידה והטמעת ה’תורה שלי’ אותה אני מעבירה להם, בחיי היומיום גם האישיים וגם המקצועיים עד כדי שבסוף תהליך לא ארוך אני כבר די מיותרת. ואם יש מתנה שרוח התקופה העניקה לנו, היא המתנה לייצר שינויים ותיקונים בדרך התנהלותנו ולחזק את הבסיס ואת יסודות קיומנו. 

בפגישות הגישור האישי אני מלמדת אותך  ~ 

• להכיר את הדפוסים שלך, את המשמעות והאפקט שלהם בחיי היומיום שלך ושל הסובבים אותך, ולהבין מה מהם עדיין משרת אותך ומה כבר לא.
• לזהות את הקשיים ואת מקורם, לפרק כל קושי ואיך לנהל אותו ולא הוא אותך.
• להבין את הבחירות שבחרת ועד כמה הן באמת נכונות לך.
• לנקות את הרעשים ולדייק את עצמך עם עצמך ואת המשך הדרך שלך בהתאמה מלאה לעצמך ולא למה שמצופה ממך.
• להבין מאיפה האנשים מולך מונעים ועד כמה כולנו שונים, שזה בעצם סוד החיים. 
• להציב מטרות ולהגשים אותן אחת אחת.
• ובעיקר ללמוד להתחבר למהות האמיתית שלך שכבר מזמן שכחת ולהכיר את עצמך מחדש. 

 

                לייעוץ ופרטים נוספים דברו איתי | תמי שעיה 054-7333121

קודם כל, התשובה היא כן. הסכם גירושין יכול להיכתב ע”י בני הזוג. אין חובה במגשר, עורך דין או כל דמות מקצועית אחרת שתכתוב לכם אותו. אבל כן חשוב לקרוא את המשך הבלוג. 

ברוח המגיפה והמציאות הכלכלית הלא פשוטה וחסרת הוודאות, פונים אלי המון בני זוג שבוחרים להתגרש מתוך בחירה משותפת וכשהם ביחסים טובים אחד עם השניה, ואין להם את היכולת לממן הליך גישור ועריכת הסכם גירושין. הם בחרו לגשר את עצמם ולהגיע להסכמות הקשורות לילדים ולסיום החיים המשותפים כבני זוג, ואף לכתוב בעצמם את הסכם הגירושין אחרי שמצאו בין אינספור ההסכמים שיש בגוגל אחד שקרוב יותר לליבם. הם מבקשים שאעבור עליו, אתן את חוות דעתי ואדייק אותם במה שחסר. 

גם אני לפני הרבה שנים, כשגישרתי וניהלתי משברים בעולמות בכלל אחרים, בחרתי לכתוב לנו את הסכם הגירושין שלנו. הגישור לא היה ממש קיים בלקסיקון, ולא הייתי מוכנה לתת לשום עורך דין “ללכלך” את החיים המשותפים שהיו לנו. ישבתי על המחשב שעות, קראתי מלא הסכמים ועשיתי שעטנז לכדי הסכם אחד. חשבתי שתפסתי את אלוהים בביצים, ושניצחתי את המערכת. לימים למדתי להבין עד כמה ההסכם היה שטחי, ועד כמה הוא לא כיסה נושאים וסעיפים שלא היה לי בכלל מושג לגביהם ושצריך לדון בהם. יכולתי לבוא בטענות רק לעצמי, ובעיקר על זה שלא התייעצתי עם אף גורם מקצועי אחרי שכתבתי אותו, ולאכול בשקט בשקט את הכובע. 

וזה נכון לגבי כל הסכם שאני קוראת הנכתב ע”י בני זוג לבד. בכל הסכם ובלי יוצא מן הכלל חסרות התייחסויות לגבי הילדים, בנושאים הכלכליים וסגירה הרמטית של החיים המשותפים, מכורך המציאות  שההסכמים שקיימים ברשת, התאימו בדיוק לאותו הזוג שעבורו נכתב אותו הסכם. והנושאים וההסכמות אינם בהכרח נוגעים באותם נושאים והסכמות שקשורים לזוג אחר. גם כשעושים הכלאה בין כמה הסכמים. הרצון הגדול לסיים את הקשר הזוגי כשאתם בטוב, מקשה עליכם לצפות פני עתיד, ולתת את הדעת על ה  Worst case scenario במגוון מצבים וסיטואציות עתידיות.  

אני מברכת גישור עצמי, וגם בעד שבני זוג יכתבו בעצמם את הסכם הגירושין. אך יחד עם זאת זה סופר חשוב להתייעץ ולבדוק את עצמכם אם אכן הכל מכוסה וצופה פני עתיד. אם בחרתם בפורמט יחודי, חשוב גם להבין את המשמעות שלו ואת החוסרים הקיימים בו. אל תשכחו שכשהתחתנתם שפכתם כסף בלי הכרה על ערב אחד בודד, אז אל תחסכו בגירושין את המעט שההתייעצות תתדרוש מכם ואת התיקונים הנדרשים, ולו כדי לשמור עליכם ועל הילדים שלכם ממציאות חיים חדשה, שכרגע רב בה הנסתר על הגלוי. 

מוזמנים להתייעץ איתי לפני שניגשים לגישור העצמי, ואעבור איתכם על כל הנושאים והסעיפים שנכונים לכם. ומוזמנים להתייעץ  איתי אחרי שכתבתם את ההסכם, ואעזור לכם לדייק אותו בדיוק לכם ולילדים שלכם.  

שלכם,
תמי שעיה ~ מגשרת 
0547333121 

 

את ה”נסטינג” ובשמו העברי “קינון” הגו בארה”ב בעבר הלא מאוד רחוק הורים מבוססים כלכלית שבחרו להתגרש אך לחלוק הורות משותפת, ולהשאיר את הילדים לגור בבית בו הם חיו יחד לפני הגירושין. מודל בו ההורים חולקים את זמני השהייה עם הילדים כל אחד בתורו בבית לפי חלוקת הימים ביניהם, ובמקביל כל אחד מהם שוכר/קונה דירה לעצמו בה הוא חי לבד בימים בהם האחריות ההורית של ההורה השני. משק בית אחד שהופך לשלושה משקי בית. 

ההיגיון שעומד מאחורי הבחירה ב”נסטינג” הוא טובתם של הילדים לפני הכל. הרצון לשמר להם יציבות עד כמה שאפשר, לזעזע פחות את עולמם ולמנוע מהם מציאות שמטלטלת אותם מבית לבית, מביא את ההורים לבחור להיות הם המטולטלים מבית לבית. ה”נסטינג” במודל של בית מרכזי לילדים ובית לכל אחד מההורים הוא מודל כלכלי יקר מאוד, והפך להיות פריווילגיה של הורים המבוססים מאוד כלכלית בלבד. 

הגלגול הבא של ה”נסטינג” שאותו אימצתי בהליך הגירושין בחדר הגישור שלי, נותן מענה להורים שמתקשים אחרי הגירושין להחזיק כל אחד מהם משק בית עם הילדים ולפחות בשנה הראשונה אחרי הפרידה עד שיוכלו להתחזק יותר. לרוב הוא נותן מענה להורים שבאמתחתם בית בבעלותם בלי משכנתא או משכנתא נמוכה, או כאלו ששוכרים בית במחיר מציאה, ועלות משק הבית בו חיו ביחד עד הפרידה לא גבוהה יחסית למציאות בה אנו חיים.
אחרי הגירושין הם חולקים יחד את עלות משק הבית בו חיים הילדים, אך במקום לשכור כל אחד דירה לעצמו הם חולקים במשותף דירה קטנה/יחידת דיור שבה הם גרים בימים שהם לא עם הילדים. חשוב להבין שההורים לא אמורים להיפגש ואין ביניהם נקודות חיכוך במהלך השבוע. כשהורה אחד נמצא בבית עם הילדים, ההורה השני נמצא בדירה המשותפת וחוזר חלילה, כך שכל אחד מהם בימים בלי הילדים יכול לייצר מציאות חברתית ורגשית בלי הפרעות. 

בתקופת ה”נסטינג” אין מזונות ילדים או איזונים בפערי שכר שלרוב מתקיימים כדי לעזור כלכלית לצד החלש יותר לייצר בית ראוי לו ולילדים ללא פערים גדולים בין הבתים. המודל הכלכלי הזה מוזיל עלויות ומייצר בטחון בעיקר להורה שחלש יותר מבחינה כלכלית. 

בימים אלו אני חווה המון הורים שמאוד רוצים וגם צריכים להיפרד ולו למען הילדים שחווים אותם כפצצה מתקתקת בבית אחד באווירת נכאים ואנרגיות קשות, אך רוח התקופה וחוסר הוודאות הכלכלית לא מאפשרת להם לשאת בהשכלות הכלכליות של הגירושין. אולי זה יציאה לחל”ת/פיטורין של אחד ההורים והתמודדות עם מציאות כלכלית של דמי אבטלה, ואולי העסק שמתמודד עם קשיים לא הגיוניים ואולי גם כבר התרסקות כלכלית, שלא מאפשרים להם כלכלית להיפרד. תסכול מטורף שהתחיל עם פרוץ המגיפה, ואילץ אותי לחשוב עוד יותר מחוץ לקופסא, ולשדרג את המודל על מנת לייצר מציאות של פרידה ורוגע רגשי להם ולילדים.
במודל החדש של ה”נסטינג” הילדים אכן נשארים בבית בו הם חיים עם ההורים, וההורים חולקים ביניהם משק בית אחד בלבד ולא שניים כמו במודל הקודם, כשבימים בהם האחריות ההורית על הילדים היא לא שלהם, הם נמצאים אצל ההורים/אחים/חברים מאוד טובים. וזאת עד אשר תהיה להם וודאות כלכלית ובמקביל כל אחד מהם יוכל להתחזק רגשית וכלכלית עד אשר יבשילו התנאים למציאות חיים אחרת. מודל לא פשוט להורים שלרוב לא מאפשרת להם לייצר לעצמם מציאות חיים חדשה עם הילדים ובטח לא חברתית ורגשית, אבל מאפשרת להם כלכלית להיפרד ולייצר שקט תעשייתי להם ולילדים לתקופה הראשונה של הגירושין. 

ל”נסטינג” יש את היתרונות והחסרונות שלו בכל אחד מהמודלים שהצגתי, אבל מעל הכל הוא מצריך מההורים לשמר תקשורת הורית טובה על מנת לאפשר כל אחד מהמודלים. אין ספק שהזוכים הגדולים הם הילדים שזוכים ביציבות ובמציאות שלא מזעזעת אותם בבת אחת, אלא עוזרת להם בהדרגה להתרגל למציאות חיים של הורה אחד ביום.

וואי וואי, איזו תקופה מג’וננת ולכולנו. אני חווה אינספור משברים זוגיים ואישיים שהתווספו למעגל המגושרים, וכולם קורסים לתוך עצמם בעקבות הקשיים שנוספו עלינו במציאות החיים החדשה. 

אני חווה מציאות שמכריעה מערכות זוגיות ואישיות שמתקשות להתקיים כבעבר. משברים תעסוקתיים, זוגיים, כלכליים, הוריים, רגשיים ועוד ועוד. ולכולם מכנה משותף אחד, מציאות והשלכות המגיפה שהוסיפה והעצימה את הקיים או שייצרה משברים חדשים. אני חווה גם את הקושי הכלכלי של רבים לרכוש עזרה וכלים להתמודד עם המשברים ואת המערבולת אליה נשאבים מטה מטה כשאין מושג איך להתמודד עם כל מה שעובר. כשאין מי שיעזור ללמוד את המשבר, לפרום את הקשיים, להתרומם ולעזור לצוף עד שיבשילו התנאים לעוף למעלה. 

הלוואי ויכולתי לעזור לכולם. לבוא עוד לקראתם ולהוריד עוד בעלות, לדחות ולחלק יותר, להמשיך את התהליכים שנעצרים כי הבנק חונק, לנהל משברים בשיחות טלפון ובקבוצות ווטסאפ משותפות כל היום, ולחלץ את כל מי שצריך מתהומות ומערבולות. מקווה שיגיע היום בו אוכל להגשים את המהות שלי וללא תמורה כספית, ומקווה גם שהמציאות הכלכלית תשתנה ותהיה טובה ומאפשרת יותר, אבל עד אז חולקת אתכם טיפים לעזרה ראשונה במשבר זוגי, שיכולים לעזור לכם לבנות גשר מעל המים הסוערים.  

מהות המשבר הזוגי ומה עושים עם זה:
נדירים הזוגות שלא חווים קשיים ופערים שהולכים וגדלים במערכת הזוגית שמגיעים לבסוף לידי משבר שמטלטל את הספינה ואת הלב. ברוב המשברים הזוגיים יש לכל אחד מהצדדים חמישים אחוז אחריות על המשבר. גם במשבר אמון, גם במשבר תקשורתי, גם במשבר של הלב ובכל משבר אחר.
בתהליך זוגי אני נפגשת יותר עם כל אחד מבני הזוג בנפרד, אחרי שאני לומדת מהם ביחד להבין וכבר בהתחלה את חלקו של כל אחד במערכת הזוגית ובמשבר שנוצר. רק הדרך האישית, ההתפתחות, ההכרה בדפוסים שבעורכי ודיוק הצרכים יכולה לייצר זוגיות שתיתן מענה נכון ואמיתי לכל אחד מהצדדים. הזוגיות שכל כך רוצים וחולמים עליה. 

• שבו לבד ונסו להבין מה קשה לכם עם בן או בת הזוג בדרך ההתנהגות שלו/ה מולכם ומהם הצרכים שלכם שאינם מסופקים. דייקו מה זה גורם לכם להרגיש ונקו רעשים כמו אגו וכבוד, אין לזה מקום בזוגיות שלכם ובכלל. תנסו לזכור שבן או בת הזוג הם לא האויבים שלכם, הם האנשים הכי קרובים אליכם שרוצים בטובתכם ושתהיו מאושרים. זה הלב שנפגע או זה שמפחד להיפגע מתייג אותם ככאלה, פותח מולם חזית ומנהל אתכם במערכה נגדם. זה מעמיס קשיים, מנתק את הלב ולא מאפשר לייצר תקשורת אינטימית ואינטימיות בכלל.
• תייצרו לכם זמן שקט ונעים רק של שניכם שבו כל אחד מכם יתקשר את הקשיים והצרכים שלו. תקשרו את הדברים לא מתוך ביקורת ולא מתוך שפיטה והאשמה, כדי שלא תייצרו התנגדות ואת הצורך בלהתגונן, ואז תאבדו אותם בדרך. תשקפו בנעימות ובחברות את הדברים ונסו לדבר רק ממקום של רגש. כשאנחנו מתקשרים לצד השני איך דרך ההתנהגות שלו/ה גורמת לנו להרגיש, אנחנו בעצם מנטרלים את האופציה להתווכח על זה כי קשה להתווכח עם מה שמרגישים.
• כשאתם מדברים ומזהים בעיניים שלו/ה את ההבנה וההכרה של הדברים אותם אתם אומרים, תנסו לא ללחוץ יותר מידי כדי להוכיח את הנקודה. נגעתם בנקודה רגישה, שדורשת ממנו/ה דרך של שינוי, וכדי שבאמת יהיה שינוי חשוב שתביעו רצון לעזור בדרך ותכירו ברגישות.
  
• תקשיבו בקשב רב לדברים שנאמרים לכם ואל תתנגדו להם, גם אם באותו הרגע הנשמה שלכם מתפוצצת וקשה לכם לנשום. גם כשאתם מרגישים שמתואר בן אדם אחר ויש לכם תחושה שבכלל לא מכירים אתכם. הם מכירים אתכם הכי טוב ומשקפים לכם את דרך התנהלותכם ברגעי קושי רגשיים ופיזיים, רגעים שבהם אתם פחות מודעים לעצמכם ולדרך התנהלותכם. כשהבובאה שבמראה זרה לכם, תבינו שברגעים כאלו לא הם אלו שלא מכירים אתכם, אלא שאתם פחות מכירים את עצמכם.
• תעבדו עם עצמכם את הדברים ששמעתם, ואם לא אהבתם את מה ששמעתם דרך השיקוף שקיבלתם תבחרו לשנות את הדרך בה אתם פועלים באוטומט שלכם. כשאתם מקבלים את הדברים, מבינים אותם ומייצרים מודעות לגביהם, בפעם הבאה שתתקלו בסיטואציה אתם תראו שזה יעלה לכם מיד בראש. גם אם תמשיכו באותו הדפוס, אתם תהיו מודעים לו ותרגישו איתו לא נוח. יקח כמה פעמים עד שתוכלו לשנות את הדפוס בזמן אמת, אבל עד אז אתם יכולים גם לתקשר מול הצד השני שאתם ערים לזה ועובדים על זה.
• תנסו להבין מתוך הדברים שנאמרו אילו צרכים לא מסופקים של הצד השני אתם יכולים או שלא לספק, ותקשרו אותם. תנו להם את הבחירה מה לעשות עם זה. וודאות מייצרת שקט, חוסר וודאות מייצר המון רעש מיותר.
• חשוב להבין שגם במשבר אמון יש לכם חלק מלא. כל אחד מאיתנו במערכת זוגית זקוק לחום ואהבה, לפרגון, לחמלה, לחברות טובה, לסקס, לריגוש, להרגיש שרואים אותו ומתחשבים בו, צרכים בסיסיים של כל אחד מאיתנו ושל בן או בת הזוג שלנו. כשהצרכים האלו לא מתקיימים, כשהנשמה לא מקבלת את המזון שלה, היא מחפשת אותו במקומות אחרים, אחרת היא לא תשרוד. אז יש כאלו שמתהלכים מתים בינינו ויש את אלו שמשלימים בחוץ. גם אסור לשכוח את המשפט, שמלווה אותי בחיים ובחדר הגישור, ‘נאה דורש ונאה מקיים’. אי אפשר לצפות לקבל את מה שאנחנו לא נותנים בחזרה. מערכת יחסים היא דו כיוונית וככזאת היא מחייבת אותנו לפעול תמיד בדואליות.
• אל תשכחו שהזוגיות שלכם מלמדת את הילדים שלכם זוגיות מה היא. תשאלו את עצמכם בכל סיטואציה ובדרך ההתנהלות שלכם, אם זאת הדוגמא שאתם רוצים לתת לילדים שלכם, ואם זאת הזוגיות והמשפחתיות שאתם מאחלים להם. אם לא, אז אתם נדרשים לתקן את דרכם ולהיות מורים הרבה יותר טובים. בדיוק כמו שאתם דורשים ממערכת החינוך ובכלל את המורים הכי טובים לילדים שלכם.

לסיכום, המגיפה שפקדה אותנו לימדה כל אחד מאיתנו בימי הסגר עד כמה המשפחה שלנו היא הבסיס להכל, ובלעדיה אנחנו לא שווים כלום. אנחנו לקראת תקופה עוד יותר לא פשוטה, וכדי לשרוד אותה חייבים לחזק את הבסיס שלנו. יש לנו נטיה לשכוח ולחזור על אותם הטעויות ולשכפל את אותם הדפוסים. הבחירה היא רק בידיים שלנו איזו מציאות אנחנו מאחלים ורוצים לנו ולמשפחה שלנו. ולדרוש, פשוט לדרוש מעצמנו את השינויים שאנחנו נדרשים להם. כי כשיש רצון והבנה עד כמה זה קריטי וחשוב, השמיים הם הגבול ואפשר הכל.

 שלכם,
תמי שעיה ~ מגשרת 

 

אם בחרתם לסיים את דרככם הזוגית ולהתחיל דרך חדשה של הורות משותפות לילדים, יש צורך לסכם את כל חייכם המשותפים ולבנות את המציאות ההורית החדשה שלכם בהסכם הגירושין. את הסכם הגירושין שהוא גם הסכם הורות משותפת אני מכינה לכם בתום הליך הגישור, בו אני עוזרת לכם להגיע להסכמות הכי נכונות ומדויקות לכם ולילדים. לאחר החתימה בפני על ההסכם, אתם מגישים אותו לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת תוקף של פסק דין. רק לאחר אישור ההסכם בבית המשפט המחייב אתכם בדיון קצר אל מול שופט, ניתן להגיש את ההסכם ברבנות לצורך מתן הגט. 

אז מהם עיקרי הסכם הגירושין ועל מה אנחנו עובדים בחדר הגישור: 

יחסי הורות
במפגשים אנחנו בונים ביחד את יחסי ההורות לאחר הגירושין, במטרה לייצר לכם מציאות של הורות משותפת עד כמה שניתן ובראייה רחבה אתכם ואת הילדים לאורך השנים ועד למועד שיחרורם מצה”ל. ולרוב גם אחרי. 
יחסי ההורות באים לידי ביטוי בהסכם הגירושין החל מהתחייבות ההורים לכבד את ההורות אחד של השניה ולא לערב את הילדים במחלוקות ביניהם, דרך אופי החינוך המשותף את הילדים גם כשאתם בנפרד, ועד לימי הורים ומסיבות במוסדות החינוך. ההורות המשותפת באה לידי ביטוי בהסכם בכל צורך של הילדים לאורך השנים. 

משמורת וזמני שהייה
משמורת נקבעת עד לגיל 18 של הילדים. לבחירת טיב המשמורת, בין אם משמורת משותפת ובין אם משמורת יחידנית, יש השפעה גדולה על מערכת היחסים של כל אחד מההורים עם הילדים. הילדים צריכים אתכם בדיוק אותו הדבר, גם אם אחד מכם חושב אחרת, ואם יש נכונות מצד שניכם לקחת חלק מלא בגידול הילדים, אין מתנה גדולה יותר שתוכלו לתת לילדים שלכם ממשמורת ואחריות הורית משותפת. 
משמורת משותפת יכולה להתקיים גם עם זמני שהייה שווים של כל אחד מההורים עם הילדים, ויכולה גם להתקיים בזמני שהייה לא שווים. לטיב המשמורת והאחריות ההורית אין קשר לזמני השהייה של כל אחד מההורים עם הילדים, ואין קשר גם לאם יתקיימו דמי מזונות או לא. 

דמי מזונות והוצאות הילדים
דמי מזונות – את מזונות הילדים אנו קובעים בהתאמה לחלוקת זמני השהייה ביניכם עם הילדים ובהפרשי השכר וכושר השתכרות של שניכם. לכל זוג יש מציאות כלכלית אחרת ואם יש או אין מזונות, אנו מחליטים רק אחרי שאני אוספת מכם את כל הנתונים הכלכליים הכוללים את סך ההכנסה החודשית של כל אחד מכם, את עלויות המחייה שלכם כמשפחה, את צרכי הילדים וההוצאות השוטפות שלהם. לאחר איסוף הנתונים אני בונה לכם את שיקוף הכלכלי המאפשר לנו ביחד להבין מהי המציאות הכלכלית בה אתם חיים, מה יצטרך כל אחד מכם בדרכו החדשה, מהם צרכי הילדים, ובעיקר מה אפשרי.
חשוב לזכור שגישור הוא לא רק תחליף להתנהלות עם עורכי דין ודיונים או מלחמות בבית משפט, הוא מצריך משניכם ראיה אחד של השניה גם אם מאוד קשה בנקודת הזמן הזאת, ודורש מכם לדאוג שכל אחד מכם יוכל לגדל את הילדים בכבוד בביתו ללא פערים כלכליים בין שני הבתים.
מחציות ילדים – בנוסף למזונות קיימות המחציות. המחציות הן החלוקה ביניכם בהוצאות השוטפות החודשיות של הילדים כגון חינוך, חוגים, ביגוד והלבשה, ביטוחים רפואיים וכל הוצאה נדרשת של הילדים. לאור הנתונים שאני אוספת מכם אנחנו נקבע את ההוצאות הקבועות של הילדים שבהם אתם מתחלקים שווה בשווה או בחלוקה שונה ביניכם שיכולה להביא לידי ביטוי את הפרשי ההשתכרות במידה ואין מזונות ביניכם. בהורות משותפת אתם פותחים חשבון בנק שנקרא “חשבון משותף” שאינו יכול להיות בחריגה, ואליו אתם מפקידים כל אחד את חלקו בהוצאות הילדים ומתנהלים בשיתוף פעולה ובשקיפות מלאה. במידה ויש הוצאות נוספות של הילדים שהן אינן קבועות אלא חד פעמיות כגון משלחות לחו”ל מטעם המוסד החינוכי, טיפולים רגשיים, אבחונים, יישור שיניים, שיעורי נהיגה וכד’, אתם מפקידים לחשבון המשותף כל אחד את חלקו בהוצאה החד פעמית. 

חלוקת רכוש ומטלטלין
הרכוש והמטלטין הם כל מה שרכשתם וצברתם יחד לאורך השנים המשותפות שלכם בלבד וכולל בית המשפחה ונכסים במידה ויש. הרכוש והמטלטלין אמור להתחלק שווה בשווה ביניכם, אך יש המון אפשרויות לחלוקה והכל נעשה בהתאמה אליכם ולצרכים העתידיים של שניכם. 

חסכונות/קופות גמל/פנסיות/קופות הוניות ואיזון משאבים
לכל אחד מכם יש קופות פנסיה וגמל וחסכונות כמו קרנות השתלמות ותיקי השקעות. בנוסף יש גם חסכונות משותפים. כל ההון הצבור בין אם אישי ובין אם זוגי שצברתם לאורך שנות חייכם המשותפות גם הוא מתחלק ביניכם שווה בשווה. במסגרת השיקוף הכלכלי אני מייצרת לכם גם איזון משאבים המאפשר חלוקה שמותאמת לכם אישית, שלפעמים לא מצריכה לגעת בקופות הפנסיה והגמל אחד של השניה. 

איזונים נוספים
איזונים נוספים קיימים לדוגמא במקרה שלאחד או לשני בני הזוג יש עסק עצמאי ולכל אחד מכם יש בו חלק. לרוב נשאלת השאלה האם יש צורך באקטואר? והתשובה תלויה בבני הזוג. יש בני זוג שעדיין מלאי אמון אחד בשניה ואז אנחנו מסתמכים על דו”חות רואי החשבון של העסק ובוחרים את ביחד את דרך החלוקה של העסק ביניהם וחוסכים את עלויות האקטואר. ויש בני זוג שמבקשים להעריך את שווי העסק, ואז אנחנו מערבים אקטואר בתהליך.  

אורכו של תהליך הגישור והזמן שיקח לכם להגיע להסכם גירושין תלוי רק בכם ובמסוגלות שלכם באמת להתגשר. יש בני זוג שבארבעה מפגשים הם כבר עם טיוטת הסכם, ויש בני זוג שאומנם באים לגישור אבל לרוב לאחד מבני הזוג יש קושי רגשי להתגשר ולראות את התמונה הרחבה ויש צורך ביותר מפגשים כדי להגיע להסכם שנכון לשניהם. הליך גישור מצריך משניכם לזכור שחדר הגישור הוא לא בית המשפט, וכדי להגיע להסכמות אין מנוס בכל מחלוקת למצוא את האמצע שיתן מענה לכל אחד מכם.
היתרון הגדול של תהליך הגישור, מעבר לחודשים הספורים שהוא לוקח לעומת השנים בבית המשפט, הוא שרק אתם מחליטים על גורלכם ולא אף אחד אחר, והמציאות ההורית הטובה שאתם יכולים לייצר לכם ולילדים היא רק בידיים שלכם. 

להתייעצות או לקביעת פגישת ייעוץ השאירו פרטים כאן ואחזור אליכם בהקדם,
או התקשרו אלי | תמי שעיה 054-7333121 

אתחיל מזה שגישור בגירושין היא המתנה הכי משמעותית בחיים שאתם יכולים לתת לעצמכם ולילדים שלכם אם החלטתם לסיים את דרכם הזוגית. כל סוף הוא התחלה של דרך חדשה, וככל שתצליחו לסיים את הפרק הזה בחייכם טוב יותר, כך מציאות החיים החדשה של כולכם תהיה טובה ומדויקת יותר בהתאמה לכל אחד מכם ולצרכי הילדים. כי אתם לא מפרקים את המשפחה, אתם עכשיו בונים אותה בצורה אחרת, ורק הליך גישור יעזור לכם לבנות במקום להרוס ולהתמודד בהמשך עם השלכות ההרס והחורבן. 

גישור בא מהשורש גשר, ואכן בפגישות הגישור אני עוזרת לכם לבנות את הגשר מעל המים הסוערים, ביניכם ובכל אחד מהנושאים שאתם צריכים להגיע להסכמות לגביו. כמו טיב המשמורת בין אם היא משותפת או יחידנית, חלוקת זמני השהייה עם הילדים, התוויית הדרך ההורית המשותפת בחינוך וגידול הילדים בבתים נפרדים, ובכל הרבדים הכלכליים כמו הוצאות הילדים, איזונים כלכליים, מזונות כן או לא, חלוקת רכוש, צבירות הוניות ועוד. 

נכון, כל אחד מכם מגיע לתהליך במצב רגשי שונה ומביא איתו לחדר את הכעסים, את הפגיעויות, את האכזבות והשריטות שלו מהשנים המשותפות. ונכון שכל אחד מכם מפחד וחרד מהעתיד לבוא משינוי התא המשפחתי, גם הצד שבחר בגירושין.
אבל המטרה של שניכם היא זהה, לסיים את הפרק הזוגי בחייכם טוב ככל האפשר, לשמור על הילדים מכל משמר, ולנסות לייצר הורות משותפת ומציאות חיים טובה על אף העבר ולמרות הכל. 

לכן במהלך הפגישות אני עוזרת לכם לראות אחד את השניה ובראי שונה ממה שהורגלתם אליו, לפרק את הקשיים שלפעמים מנהלים אתכם, לתת מענה לכל הפחדים והחרדות ולנקות את הכעסים והפגיעויות. והכל כדי להצליח להגיע להסכמות בכל הנושאים שאתם נדרשים להם. את כל ההסכמות אני מאגדת בהסכם הגישור אותו אני מכינה עבורכם לחתימה, ומוגש לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת תוקף של פסק דין. 

אורכו של הליך הגישור תלוי רק בכם וביכולת שלכם להתגשר. אתם חייבים לזכור שבכל הליך גישור ועל מנת שניתן יהיה לבנות גשר, אין מנוס מהצורך להתפשר ולהגיע לאמצע בחלק מהדברים, וגם אין מנוס מלקחת אחריות על חלקכם במציאות שהגעתם אליה ולא לשכוח למה בחרתם אחד בשניה לפני הרבה שנים, ושהוא האבא של הילדים שלך והיא האמא של הילדים שלך ושיש לכם עוד הרבה תחנות ממשק בדרך ההורית ולאורך כל חייכם. ואם אכן תצליחו לראות ולהבין כך את הדברים, תוכלו להגיע להסכם צופה פני עתיד גם אחרי שלוש או ארבע פגישות גישור בלבד. 

היתרון הגדול של תהליך הגישור, מעבר לחודשים הספורים שהוא לוקח לעומת השנים בבית המשפט, ומעבר לעלויות הנמוכות מול הליך משפטי, הוא שרק אתם מחליטים על גורלכם ולא אף אחד אחר, והמציאות האישית וההורית הטובה שאתם מפנטזים עליה רק בידיים שלכם. 

להתייעצות או לקביעת פגישת ייעוץ השאירו פרטים כאן ואחזור אליכם בהקדם,
או התקשרו אלי | תמי שעיה 054-7333121 

“זהו תמי, אני סופית יוצאת מדעתי!!! הילדים מטריפים אותי ואני לא יכולה להפסיק לשאוג עליהם. אין לי סבלנות יותר לכלום. אין לי אוויר יותר ובא לי להרוג גם אותו שהוא סוגר את עצמו בחדר העבודה ועושה את עצמו עובד וכאילו לא שומע. סתם. אני יודעת שהוא עובד וחייב לעבוד אבל אני לא יכולה יותר תמי. הצילו!!!”. 

כך התחיל הבוקר שלי עם הקפה הראשון.  היא ואני במהלכו של גישור אישי ורגשי אחרי משבר שחוותה. נתתי לה להוציא הכל ורק הקשבתי, כמובן אחרי שבדקתי איתה שהילדים לא שומעים את שצף המילים. 

“כל בוקר אני מבטיחה לעצמי שהיום אני לא אצווח עליהם ושאני אהיה סובלנית, ושאני אכיל את כל השיט הזה, אבל מהר מאוד אני מאבדת את זה. לא מצליחה להיות סבלנית. לא מצליחה להפסיק לצרוח עליהם. והם לא מפסיקים להטריף אותי. כאילו בכוונה. כל מה שאני מבקשת מהם הם דווקא לא עושים. אני צריכה לבקש מאה פעם כל דבר. הם רבים כל הזמן ביניהם על שטויות. הולכים מכות. מדברים אלי כאילו אני משרתת שלהם. תעשי לי תביאי לי. באיזה סרט הם חיים? אדונים ומשרתת גרסת הקורונה?” 

אחרי שהיא הוציאה הכל שאלתי “איך את מתקשרת להם את הקשיים שלך?” 

“איך? כשהם מטריפים אותי אני צורחת להם כמה קשה לי. זה איך”. 

ניסיתי להבין ממנה אם הם ישבו ודיברו איתם בשקט מתישהו על המצב וניסו להבין את הקשיים שלהם והסבירו להם את הקשיים שלהם כהורים, את הדרישות שלהם מהם, אם בנו איתם איזשהו לו”ז יומי לכל ילד בהתאמה אליו, אם קיים איזשהו שיח בוגר ובגובה העיניים. והבנתי שבהתחלה הם ניסו, אבל זה גם לא עבד, ומהר מאוד היא שיחררה את האחיזה בכל הסדר שניסו לעשות ומאז יש רק כאוס. 

“אז בואי נעשה קודם כל אנחנו סדר” אמרתי לה. 

“אף אחד לא לימד אותנו איך להיות הורים ובטח שאף אחד לא מלמד אותנו איך להתנהל איתם במציאות החדשה שהם 24/7 בבית, מבודדים חברתית, מבודדים לימודית, אין להם איפה לפרוק את כל האנרגיות שלרוב הם פרקו במוסדות החינוך, הם חווים אותנו ואת הקשיים האישיים שלנו ואלו שמולם, והם משקפים לנו בדיוק את דרך ההתנהלות שלנו איתם” הסברתי ” אם אנחנו עצבניים וצועקים, הם יתנהלו בדיוק באותה הדרך כי את זה אנחנו מלמדים אותם בימים אלו”. 

“לכל ילד יש צרכים שונים” המשכתי “וכל ילד יכול להתנהל בדרך אחרת. בימים האלו שאני עם הבנות שלי למשל, אני לומדת אותם תוך כדי תנועה מה נכון להן ומה לא. בדיוק כמו שאנחנו דורשים מהצוות החינוכי שנמצא איתם במהלך היום, לראות אותם כאינדיבידואל ולא אחד מ.. ואת זה בדיוק אנחנו צריכים לדרוש מאיתנו. להתאים את המציאות לכל ילד בנפרד ולא כעדר או בהתאמה למה שקורה בבתים אחרים” 

“וואלה. עכשיו שאת אומרת את זה ממש נכון. הם כל כך לא דומים ושונים אחד לשני. באמת מה שנכון ל XXX  ממש לא נכון לאח שלו״. 

“בדיוק” אמרתי “אנחנו קודם כל חייבים להיות קשובים לצרכים שלהם ולהתאים את סדר היום אליהם. גם לא חייב להיות סדר יום אחיד לשניהם. את מכירה אותם הכי טוב, יודעת בדיוק למה הם זקוקים ומה נכון. תשבי עם כל אחד מהם בנפרד ותתאימי לו את סדר היום בהתאמה אליו וכמובן בהתאמה אליך כדי שתוכלי לתת מענה בחלקים שדורשים ממך”. 

“וואי. ממש לא חשבתי על זה ככה” היא אמרה  ושאלה “וזה מה שירגיע אותם והם לא יטריפו אותי?” 

“סדר יום מדויק לכל אחד הוא חלק מהדרך. החלק הבא הוא שאת והוא תשבו ותבינו עם עצמכם מה אתם דורשים מהם ומה אתם דורשים מעצמכם. תעשו סדר ביחד. תתקשרו לבנים את הדברים ברוגע ונעימות סביב אחת הארוחות. תסבירו להם ובגובה העיניים על הקשיים שאתם חווים, תשאלו אותם על הקשיים שלהם ותנו להם מקום. תשאלו אותם איך הם חושבים שהם יכולים לעזור לכם. מבטיחה שהם מיד יציעו. ותנו להם הרגשה שיש להם חלק מלא בבניית המציאות החדשה.” 

“וכשאת באוטומט שלך רוצה לצעוק ולצרוח, באותה השניה תעצרי. תנשמי. תזכרי שהצעקות לא מובילות לשום תוצאה שאת חושבת שתשיגי. נהפוכו. תדרשי מעצמך לעצור שניה לפני שאת פותחת על 100 קמ”ש. תנסי להבין מה מעצבן אותך בהתנהגות שלהם, ואת זה תתקשרי להם, ולא בעצבים, ולא בהאשמות ולא בכעס. כשאת תוקפת הם לא מקשיבים לך הם מתגוננים ועסוקים בלענות לך ואתם נכנסים ללופ שלא נגמר. תתקשרי להם מה זה גורם לך להרגיש ואיפה זה שם אותך. תקרבי אותם אליך ואל תרחיקי” 

״וואלה. הצלחת כמו תמיד להפוך אותי. הולכת לנסות״. 

חברים, הילדים הם אנשים קטנים שצריכים לקבל את המקום שלהם וקודם כל בהתאמה אליהם ולצרכים שלהם. בדיוק כמונו. כשהם ירגישו שאתם רואים אותם, שאתם קשובים לקשיים ולמצוקות שלהם, שאתם נותנים להם בטחון בימים המפחידים האלה, שאתם מקשיבים להם, מתייעצים איתם, משתפים אותם, ושהם חלק בלתי נפרד מהתמונה המשפחתית, השמיים הם הגבול. 

לא שווה ניסיון? 

 

התקשר אלי גבר שביקש להתייעץ איתי, הציג את עצמו וסיפר שהם בזוגיות כבר המון שנים, הורים לשלושה ילדים, כבר שבוע שניהם סגורים בבית אחד בלי אפשרות לברוח, ואחרי הסופ”ש שהיה הוא מרגיש שהוא מאבד את זה, היא מטריפה אותו, הילדים מטריפים אותם, אין לו רגע אחד לעצמו והוא ממש לא יודע מה לעשות הוא סיים במצוקה גדולה בקולו.

“תספר לי במה היא מטריפה אותך?” ביקשתי ממנו.

“היא לא נותנת לי רגע מנוחה, היא כל היום מפעילה אותי בעצבים, היא לא מרוצה משום דבר, הכל קשה לה, גם כשאני עושה ונמצא עם הילדים כדי לתת לה זמן בשקט יש לה טענות וביקורת, אפילו על האוכל שאני מכין” והמשיך “הבית כל הזמן כמו סיר לחץ. היא צועקת ואני מנסה להרגיע. אנחנו לא מצליחים לנהל שיחה אחת נורמלית. אני מרגיש שהיא כל הזמן מחפשת אותי, כל ויכוח מתפתח למריבה ענקית ודי אני לא יכול יותר”.

ניסיתי לדלות עוד מידע על דרך ההתנהלות שלה, שלו ושל הילדים, כדי שתהיה לי את התמונה הכי מדוייקת. הצלחתי להבין שגם בימים כתיקונם הזוגיות שלהם לא ממש עומדת במבחן המציאות, ועד כמה האהבה שלהם מלאה בשכבות של אבק והחברות ביניהם כבר לא מה שהיתה.

“אני אוהב אותה ויודע שהיא אוהבת אותי, אבל שום דבר מזה מעבר לזה” הוא הסביר לי.

כשהבנתי גם עד כמה סיר הלחץ כבר מוציא אדים רותחים, עזרתי לו קודם כל לראות מה עובר עליה בימים אלו ומה קורה לילדים ביחס ישיר להתנהלות ביניהם.

“כשהיא מרגישה למשל שהיא צריכה לבקש ממך כל הזמן שתעשה משהו זה מוציא אותה מדעתה” הסברתי לו כשהבנתי שזאת דרך ההתנהלות ביניהם.

“אבל אני כל עושה מה שהיא מבקשת ממני” הוא מיד שלף.

“נכון, אבל שניכם עכשיו בבית עם הילדים, שניכם באותו המצב ולא עובדים, והיא מצפה שלא תחכה שהיא תבקש. שתיקח יוזמה ותיקח אחריות בדיוק כמו שהיא לוקחת ותעבוד ביחד איתה. אין לי ספק שלא בא לה לנהל גם אותך. יש לה מספיק התמודדויות עם עצמה ומול הילדים. היא צריכה עכשיו פרטנר לצידה, לא עוד ילד לגדל ולנהל”.

“ולילדים יש את ההתמודדויות שלהם” המשכתי “ממש לא קל להם להיות סגורים 24/7 ובבדידות חברתית, והמתחים והכעסים ביניכם שאתם פורקים מולם, רק מקשים עליהם והם מוציאים את הקושי שלהם עליכם. בדיוק כמו שאתם מוצאים עליהם. על מי הם יוציאו בימים אלו אם לא עליכם?”.

שמעתי את הגלגלים רצים לו בראש והבנתי שהוא מתחיל לראות אותה וגם את הילדים בצורה אחרת.

ביקשתי ממנו שיכין עם עצמו רשימה של כל הקשיים שהוא חווה מולה קודם כל ואחר כך מול הילדים. וכל זה אחרי שהוא מבין יותר את הקשיים גם שלה וגם של הילדים, ואיפה הוא צריך לדרוש מעצמו שינויים בדרך ההתנהלות שלו, וינסה לדייק את הקשיים שלו באמת ומה הם גורמים לו להרגיש. ורק את מה שהוא מרגיש נטו, יתקשר מולה ומול הילדים..

“אבל כל מה שאני אומר לה רק מרגיז אותה יותר” הוא התפרץ לי לתוך המילים

“כי הכל שאלה של איך מתקשרים את הדברים” המשכתי “כדי שמי שעומד מולך יצליח להכיל את הדברים שיש לך להגיד, אתה צריך לתקשר בלי ביקורת ובלי שפיטה ורק את מה שדרך ההתנהגות שלה גורם לך להרגיש. גם את הטון אתה צריך לבחור לטון רגוע ונעים. כשאתה תוקף אותה היא באופן אוטומטי מתגוננת ואין לה שום יכולת להכיל מילה ממה שאתה אומר. בדיוק מה שקורה לך כשהיא תוקפת אותך”.

“תנסה לייצר רגע אחד נעים שלכם ביחד אחרי שהילדים הערב הולכים לישון ותשתף אותה בתחושות שלך. גם בקשיים שלך עם הילדים. תן לה גם להגיד מה קשה לה ותכיל את הקושי שלה, גם אם בעיניך זה קלי קלות. תן לה להרגיש שאתה מבין אותה ושאתה לוקח אחריות על החלק שלה בכאוס שנוצר ותבטיח לה שתדרוש מעצמך להתנהל אחרת”.

“וזה יעבוד את חושבת?” הוא שאל בתקווה.

“לא תנסה לא תדע” עניתי “והכי חשוב, גם אם במהלך השיחה ביניכם היא תכעס ותאשים אותך, תנסה כל הזמן להיות הבוגר האחראי, ולא ליפול להאשמות וביקורת כלפיה. תנסה לשמור כל הזמן על שיח של רגש ולהוביל את השיח למקום פרקטי. תסביר לה שמבחינתך מה שהיה עד עכשיו היה ואין לזה מקום בימים אלו, ושאתם ביחד בתוך המשבר הזה, ותזכיר לה איך ביחד אתם יכולים להפוך עולמות”.

“ומה עם הילדים ואיך שהם מתנהגים?”

“כשאתם תתנהלו ברוגע ובנעימות ובשיתוף פעולה, גם הילדים יתנהלו מולכם באותה הצורה. כשאתם תכבדו אחד את השניה בשיח, גם הילדים יכבדו אתכם”

“ואחרי השיחה ביניכם” המשכתי “תנסו ליישר קו גם משותף לגבי הילדים ולתקשר מולם את מה שאתם מצפים ודורשים מהם במציאות החדשה שנקלעתם אליה, תקשיבו גם להם ולמה שהם צריכים מכם כדי להתמודד איתה. דברו איתם בגובה העיניים ותנו להם את הקרדיט שהם בוגרים ויכולים לעמוד בציפיות ובדרישות”

“וואו, תודה. הלוואי שזה יצליח. אדבר איתך מחר ואעדכן”

כמובן שלמחרת הוא התקשר וסיפר שהיתה שיחה טובה, ושהיא היתה בשוק מהדרך בה הוא ניהל את השיחה, ושגם כשעלו הטונים הוא בחר להחזיר אותם כל הזמן למקום טוב, ושהם קבעו שהערב הם ישבו וידברו על הילדים ויקבעו את הדרך המשותפת מולם.

הסיטואציה שזאת הם נקלעו אליה פוגשת רבים מאיתנו, והעצות והכלים הכל כך פשוטים שנתתי לו משנים מציאות חיים. אל תשכחו שכל מה שאנחנו חווים, בת או בן הזוג חווים באותה המידה ומגיבים פשוט אחרת. בהתאמה אלינו וליכולת שלה או שלא להתמודד עם קשיים ומצוקות.

ורק בריאות  אמן 

כולנו מדברים משבר. וכולנו מתמודדים עם משבר וכל אחד מאיתנו בדרך אחרת. ויש את אלו שיודעים להסתכל למשבר בעיניים ויש את אלו שמשפילים מבט. אבל מה שנכון לגבי כולנו הוא הרצון להיות אחרי המשבר ולהצליח לצלוח אותו הכי טוב שאפשר. אבל חבל שנשכח דבר אחד, שנכון לגבי כל משבר בכלל ולקורונה בפרט, שלא מספיק רק לרצות לצלוח את המשבר ובמינימום נזקים.

כשהוא ואני הפרדנו בתים לפני המון שנים היה המון ערפל סביבנו, אבל דבר אחד היה ברור ובהיר, הוא, אני והבנות תמיד נשאר משפחה, כזאת שרק משנה את הצורה. נכון שעברנו מהמורות וחצינו ימים לאורך השנים, ונכון שלא תמיד הסכמנו על דברים, וגם נכון שעלינו עד מעל הראש אחד לשניה ברגעים לא פשוטים. אבל תמיד ואחרי דקה, זכרנו שאנחנו משפחה. גם כשלאורך השנים היא קיבלה צורה חדשה, והוא חובק אהובה מדהימה שהעניקו לבנות שלנו אח קטן ומושלם, ואני חובקת אהבה גדולה ואת שני בניו שהם חלק מנשמתי ולבי, והעלנו את ירושלים על ראש שמחתנו.