כשבת הזוג שלו, שתחיה, היתה בהריון הודיעה לי הקטנה ובביטחון גמור "את יודעת שאת תהיי האמא החורגת שלו". כשהסברתי לה מה זה אומר אמא חורגת ולמה אמא חורגת שלו אני לא אהיה, היא הרימה גבה ובמבט חודר ניסתה לדייק אותי ואת המציאות החדשה "מה זאת אומרת לא? כשאנחנו נהיה איתך הוא לא יבוא איתנו?" 

כשהוא התקשר לספר לי על ההריון ולהתייעץ איך לספר לבנות, הייתי בהתחלה בשוק. למרות שבשנים האחרונות בשיחות שלנו בנושא, עודדתי אותו וכל הזמן להביא איתה ילד לעולם, ולמרות שבאיזשהו מקום הייתי מוכנה לזה, עדיין זה תפס אותי לא במיטבי. רגשית ושכלית. ההבנה שהססטוס קוו שחווינו בתשע השנים מאז שהפרדנו בתים הולך להשתנות, לא בא לי טוב ברגע הראשון. מיליון מחשבות רצו לי בראש. הבנות ואיך הן יגיבו, האיזון שפתאום משתנה לנו, המקום שלי במשפחה החדשה שתהיי לו, המקום שלהן ועוד ועוד ועוד. 

ומודה שבהתחלה ועוד לפני שהבנות ידעו, במקום להיות שם בשבילו הייתי בשבילי וקצת נתתי לרעשים מסביבי לשכוח לרגע את האיש והאבא שהוא. לשמחתי התעשתתי ומהר והבנתי שהכל יהיה בסדר ושההתמודדות האמיתית היא עם ושל הבנות ושאנחנו צריכים לאחד כוחות. כולנו ביחד. ושרק אנחנו נבחר איזה מציאות אנחנו מייצרים להן בדרך החדשה. ובחרנו במציאות של ביחד. 

היתה התמודדות עם שתיהן ביחד וכל אחת לחוד. כל אחת מהן התמודדה עם הבשורה בדרכה שלה והביעה את זה בצורה אחרת. ונתנו להן מקום לתקשר ולהוציא החוצה את החששות והפחדים שלהן. גם עם עזרה מבחוץ. והיה לי ברור שהכל ישתנה כשהוא יגיח לאויר העולם, כי אור של תינוק יאיר את כולנו באור גדול ויסיר כל חומה וכל התנגדות שקיימת. ואכן אור גדול הוא הביא אותו ואין מאושרות מהן. הן זכו בבובה (או בבוב אם להיות פוליטקלי קורקט) שהן לא מפסיקות  להתפעל ולהנות ממנו, ולהתגעגע בטירוף כשהן לא איתו. והוא זכה בשתי אחיות מופלאות שמאחלת לכל ילד. ואני זכיתי להיות אנטוש מלשון אנט ולא אמא חורגת ואפילו קצת מאוהבת. ובטח שהוא יגדל קצת יותר הוא גם ישן פה איתן בימים שלנו ביחד. 

וכשיושבים על הספה שלי הורים גרושים באותה הסיטואציה, אני משקפת להם את המציאות בה חיים הילדים אחרי גירושין ועד כמה הישרדותי להם לשמור על המקום שלהם בתא המשפחתי אצל כל אחד מההורים. עד כמה שהם יאהבו את בנות או בני הזוג שלנו, הם תמיד ישמרו וילחמו על המקום שלהם, גם כשהוא שמור ובטוח. ובטח כשנכנס למשוואה אח או אחות שמקבע את המבנה המשפחתי החדש ומאיים על המקום שלהם ועל התקווה שאבא ואמא יחזרו מתישהו. חלום שיש לרוב הילדים להורים גרושים. זה שלב גדול באבולוציה של הגירושין. אנחנו רק צריכים לתת מקום להתמודדות שלהם ולעזור להם לעבור אותה, לשים אותנו ואת הקושי שלנו בצד וכל הזמן לראות את התמונה הרחבה ולזכור שהאחריות היא שלנו למציאות שהם חיים בה. אז מחובתנו לעשות הכל כדי שיהיה להם טוב בה. כשזה יתקיים, כל השאר יסתדר מעצמו. מבטיחה. 

שיהיה לנו שבוע נפלא,
תמי שעיה ~ מגשרת