כל מה שקורה בחדר הגישור / "אבל היא בגדה בי.."
נעמי דניאל חפץ
עו"ד ומגשרת בגירושין
כשישבו מולי נעה וגיא (שמות בדויים) בפגישת ההיכרות הראשונה והציגו את מצבם האישי והרגשי שהגיעו אליו לאחר 8 שנות נישואין ושני ילדים קטנים ואת הסיבות לגירושין, שמעתי בעיקר את גיא ממלמל מתחת לשפם 'אבל היא בגדה בי'. לא משנה היה על מה נעה דיברה ומה היא שיקפה מתוך המערכת הזוגית שלהם, נשמע בעיקר הכאב של גיא על הבגידה, שטשטש אצלו את כל שאר הסיבות להתפרקות הזוגיות שלהם.
נעה היתה נחרצת בדעתה להתגרש והובילה את שניהם לניסיון גישור כדי להימנע עד כמה שאפשר ממלחמות, ומתוך רצון אמיתי להתגרש בצורה מכבדת ויפה.
גיא רצה קצת פחות. את הפצצה מבחינתו הטילה נעה, ומכיוון שבסופו של דבר היא זאת שבגדה, הוא הטיל עליה את כל אשמת הפירוק הזוגי והגירושין. נעה הובילה והוא הרגיש מובל, מבולבל, ובעיקר פגוע.
כשהסברתי להם על הליך הגישור בגירושין ההוליסטי שלנו, ראיתי את עיניה של נעה נדלקות, והרגשתי איך כל מילה שאני מוסיפה על הגישור אצלנו ועל הליווי הרגשי, נותנת לה עוד ס"מ בחבל ההצלה.
כשציינתי מה דורש הליך גישור, משניהם וכל אחד מהם בנפרד, ראיתי והרגשתי את היכולת שלה להתמודד עם הכל, בעיקר מתוך ההחלטה הברורה שאליה היא הגיעה. לעומתה גיא היה קר וסגור וכעוס, והתחשוה היתה ששום דבר ממה שאמרתי לא קשור אליו, ושהוא לא מפסיק לשאול את עצמו "מה אני עושה פה?".
מניסיון של שנים, אני כבר יכולה לראות איך תראה הדרך שלהם לאורך הליך הגישור, אני כבר רואה הקשיים בקבלת ההחלטות שיתוו את פני העתיד החדש שלהם, כשגיא לא מוכן באמת לגירושין ולא מבין מה דורש ממנו הליך הגישור ומה דורשים הגירושין, ונעה מבחינתה חדורת מטרה אבל לא באמת יכולה להכיל את המקום שגיא נמצא בו.
את התהליך איתם התחלתי במפגש הכנה לגישור. ביקשתי מהם לפנות חצי יום ולנסוע לקיסריה לפגוש את מוטי המטפל הרגשי, וביחד איתו לעבור תהליך של הכנה לגישור.
נעה ישר שיתפה פעולה, גיא כמובן העלה המון התנגדויות. זה התחיל בזה ש"אני לא צריך את זה", המשיך ל"אני לא יכול לצאת מהעבודה ככה סתם" ו"אבל היא זאת שבגדה בי, אז היא צריכה טיפול ולא אני", ונגמר ב"אני אנסה".
והם אכן פגשו את מוטי. הם בילו איתו כמה שעות שיחה מול ים כחול ובריזה משכרת שיכולה להרגיע גם חמור פרד. במהלך השעות האלה, שיקף להם מוטי את מצבם והביא אותם להבנות וללקיחת אחריות, כל אחד על צד שלו במערכת הזוגית ובתוצאה הסופית. שיקף את מצב הילדים בתוך המשבר שנוצר בבית והאוירה הקשה והעכורה, ובעיקר הסביר להם מה דורש מהם הליך הגישור, ואיך אפשר באמת לייצר מציאות חדשה טובה ונכונה להם ולילדים. או כמו שהוא אוהב להגיד: "איך לייצר מהלימון לימונדה".
למוטי יש כלים מדהימים ובעיקר אחד (שלא אחשוף אותו כי הוא ייחודי ויש עליו זכויות יוצרים) שבעזרתו הוא יכול לגרום לכל זוג להבין באמת את המקום האמיתי בו כל אחד מהם נמצא, ולתת לי את האבחון המדויק לגביהם, דבר שעוזר לי בהמשך הדרך הגישורית עם בני הזוג.
הגדולה של מוטי היא שהוא גם מלווה את בני הזוג 24/7 בקבוצת ווטסאפ בה הם יכולים לפרוק כל כעס/מרמור/פחד/חרדה בכל זמן ושעה, ולקבל ממנו עצות פרקטיות ורלוונטיות לכל דבר ועניין. במקום לצבור הכל בבטן או לפרוק במקומות הלא נכונים ולקבל עצות אחיתופל, יש להם מקום בטוח אחד בו הם יכולים לפרוק הכל, בידיעה שהוא תמיד שומר על אוביקטיביות מולם.
את נעה וגיא פגשתי לפגישת הגישור הראשונה כמה ימים אחרי הפגישה עם מוטי. גיא כבר נראה קצת יותר מעודד, אמר שהפגישה עם מוטי סידרה לו את הראש. הוא הבין שעד כמה שקשה לו לשחרר את הזוגיות ואת הפגיעה מהבגידה של נעה, הוא מבין שזה לא סוף העולם, והוא רואה איזשהו אור בקצה המנהרה. הסביר שהדבר העיקרי שהוא לקח איתו מהפגישה עם מוטי, זה את המקום של הילדים בתוך המשבר בו הם נמצאים וההבנה שהאושר העתידי שלהם תלוי בו ובנעה ובאיך שהם יתנהלו במהלך הגירושין. ושגם האושר שלהם, של נעה ושלו, קשור בקשר ישיר לדרך ההתנהלות שלהם. אמר שפתאום הוא מבין יותר מה צריך להוביל אותו בגירושין.
הבנתי שיש לנו עוד דרך, אבל הרגשתי שהבסיס הראשוני להתהליך כבר יותר נכון, ושיש לי עם מי לעבוד.
כמובן שבמהלך הליך הגישור היו פיצוצים בין שניהם, כשהיו צריכים לקבל החלטות אקוטיות כמו דמי המזונות, זמני השהיה, חלוקת הרכוש וכד'. כמובן שהפגיעות של גיא צצה לאורך כל הדרך, והוא עדיין המשיך להשתמש בקלף "אבל היא בגדה בי" מידי פעם. אבל הוא לגמרי היה יותר פתוח להקשיב, וכשהוא קצת הלך לאיבוד הזכרתי לו כל הזמן את טובת הילדים, וטובתה של נעה בשביל הילדים, וטובתו שלו, וזה אכן הכניס אותו לפרופורציות בכל פעם מחדש.
נעה מבחינתה לקחה אחריות על הבגידה ועל המקום אליו הם הגיעו, והתנהלה מול גיא ומולי בבגרות יוצאת דופן. היא הבינה בעקבות הפגישה עם מוטי עד כמה פגיע גיא והצליחה להכיל אותו במקומות הקשים שלו.
בימים שעלו וצצו להם כל מיני משברים וכעסים בהתנהלות היומיומית ביניהם בבית, הם נעזרו במוטי שבכל פעם מחדש נתן להם כלים להתמודד עם המצב הספציפי, ופירק להם את הכעסים והרגיע אותם. כך שלפגישות איתי הם לא הגיעו מלאים במטענים אחד על השניה.
יותר ויותר אני מבינה עד כמה ההכנה לגישור והליווי הרגשי בצורת קבוצת הווטסאפ תורמת להצלחת הליך הגישור בגירושין. עד כמה זה יוצר בסיס טוב ונכון להתנהלות בתוך הליך הגירושין. גם כשיש נפילות לאורך הדרך, יש מי שירים את בני הזוג למעלה. אין ספק שגם היועץ הכלכלי והדרכת ההורים שמשתלבים בתוך הליך הגישור תורמים מאוד להצלחת התהליך ולבניית עתיד נכון לשני בני הזוג והילדים. אבל כשהבסיס נכון וטוב, וכששני בני הזוג באמת מבינים את המצב בו הם נמצאים ולוקחים עליו אחריות ומתנהלים אחד מול השניה מהמקום הזה ובכבוד הדדי, אז באמת אפשר להתגרש אחרת ונכון. ולא כסיסמא.
ונעה וגיא הם עוד הוכחה לכך שזה אפשרי, ובסופו של תהליך הצליחו לייצר לשניהם מציאות חדשה, ולימונדה מהלימון. אנחנו כמובן עוד נמשיך ללוות אותם בהדרכה הורית ונעקוב אחריהם במישור הכלכלי לאורך השנה, אך הם בשקט יכולים לטפוח לעצמם על השכם, ולהתגאות בכך שלמרות הכל, הם התעלו מעל כל הקשיים ועשו את זה אחרת.