תראו מה קורה כשלא עוצרים שניה לפני. שניה לפני ש"מפוצצים" אחד את השניה ושניה לפני שפותחים במלחמת עולם.

כשאנחנו מגיעים למצב בו אנחנו מאבדים את השליטה או כשמרגישים שכלו כל הקיצין, אנחנו חייבים לעצור רגע. לנשום.
ולזכור שאפשר להתנהל אחרת, ושיש עלינו מחויבות הורית להתנהל אחרת.
אנחנו צריכים לקחת אחריות על הבחירות שלנו בחיים, גם כשהן לא תואמות את הציפיות הראשוניות ולזכור שהבחירה היתה שלנו ושלנו בלבד, ושאף אחד לא הצמיד לנו אקדח לרכה. גם כשהבחירות שלנו מאכזבות אותנו, וגם כשהן פוגעות בנו, אין לנו את האופציה להתנהל מהמקום של "אכלו לי, שתו לי", ואין לנו את הפריבילגיה להישען על האשמות ולהוכיח עד כמה אנחנו צודקים.
זה לא מקדם אותנו לשום מקום. נהפוכו. זה רק משלהב ומצית ולוקח אותנו אחורה.
כשאנחנו נמצאים במשבר בכלל ובהליך גירושין בפרט, המטרה שלנו צריכה להיות אחת – לנסות למזער נזקים עד כמה שניתן ולקבל כלים שיעזרו לנו לצמוח מחדש.

תנו לנו לעזור לכם למזער את הנזקים בהליך הגירושין, ולתת לכם את הכלים שיעזרו לכם לצמוח מתוך המשבר.
כי כל סוף הוא התחלה חדשה.