תתארו לכם עולם מושלם בו הורים גרושים מצליחים לייצר הורות משותפת, כשטובת הילדים עומדת לנגד עיניהם, והם במערכת יחסים טובה אחד עם השניה. שהם מצליחים לשים בצד את כל הסערה הזוגית שעברה עליהם, ומתרכזים אך ורק באחריות ההורית שיש להם לילדים שהם בחרו להביא לעולם ביחד. שהם מצליחים לגדל ולחנך את הילדים, אומנם בשני בתים נפרדים, אבל על אותם הערכים שחשובים לשניהם ובדרך משותפת.
תתארו לכם עולם מושלם עוד יותר בו הילדים זוכים לחוות את ההורים, למרות הכל ואף על פי כן, כשהם עוזרים אחד לשניה, מתקשרים בצורה שוטפת ולא דרכם, מפרגנים אחד לשניה, ואפילו חוגגים שמחות ביחד או יוצאים לחופשות משותפות.
כל הילדים להורים גרושים חולמים על עולם מושלם שכזה, ויש גם הרבה הורים שהיו רוצים להגשים לעצמם ולילדים את החלום אבל לא מצליחים. לא כי הם לא רוצים, כי הם פשוט לא יודעים איך עושים את זה.
לא יודעים איך להניח בצד את העבר הזוגי ואת כל מה שעברו במהלך הגירושין.
לא יודעים איך לתקשר נכון אחד עם השניה בלי לגעת בפצעים שלפעמים עוד מדממים.
לא יודעים לצאת מהלופ שהם נקלעו אליו ולהצליח לראות את התמונה הרחבה ואת צרכי הילדים.
לא יודעים להפריד בין הזוגיות שהיתה ונגמרה לבין ההורות שנדרשת מהם לאחריה.
והכי לא יודעים איך לייצר הורות משותפת בשני בתים נפרדים.
את כל זה אני מלמדת ומדריכה בגישור ההורי ועוזרת להורים לייצר מציאות שתעשה להם שקט בלב ובנשמה וסיפוק מטורף מהתיקון שהם עושים למענם ולמען הילדים, ובתמורה הם מייצרים לילדים עולם הרבה יותר שמח, רגוע ונעים.
ואם זאת לא מהות ההורות שלנו, לייצר לילדים שלנו עולם עד כמה שאפשר מושלם למענם, מה כן?
"זהו, אני לא יכול ואני לא רוצה יותר" הוא אמר בפסיקה בעוד הדמעות מתגלגלות בדממה מעיניה. "אחרי 25 שנים ביחד אני מבין שהיא לא תשתנה וזה מי שהיא, ולי אין יותר כוחות להיות אומלל ובחזקת אשם 24 שעות ביממה. אני תכף בן 50 ובוחר שלא לקום יותר בבוקר לא מאושר. אני רוצה להתגרש וכמה שיותר מהר" הוא קבע בטון שלא משאיר ספק. הדמעות הפכו לבכי ובין נשימה לנשימה היא הסתכלה […]
מטרתו של משבר היא להגיד לנו שמשהו לא בסדר בדרך ההתנהלות שלנו מול עצמנו ומול כולם. יכול להיות שאנחנו חוזרים על אותם הדפוסים שאנחנו יודעים ומכירים שהם כבר בעוכרינו, יכול להיות שלתייג את עצמנו כ"כזה אני וזה מה שיש" כבר לא משרת אותנו, ויכול גם להיות שאין לנו יכולת לתקשר את עצמנו החוצה נכון והכל משתבש לנו ואנחנו מרגישים שאף אחד לא מבין אותנו באמת. אז איך פותרים את זה?
החיים הם לא תקופה קלה, והמציאות בה אנו חיים ובטח בימים מוטרפים אלו, לא מוסיפים לנו דבש. אנחנו חווים קשיים, אולי חדשים ואולי כאלו שאנחנו סוחבים איתנו שנים שהתעצמו בימים אלו. אנחנו מבולבלים, מרגישים שאיבדנו קצת את הדרך, מלאים בפחדים ובחרדות מההווה ומהעתיד לבוא. ובשורה התחתונה לא טוב לנו. אז מה עושים עכשיו?
קודם כל, התשובה היא כן. הסכם גירושין יכול להיכתב ע"י בני הזוג. אין חובה במגשר, עורך דין או כל דמות מקצועית אחרת שתכתוב לכם אותו. אבל זה סופר חשוב לקרוא את המשך הבלוג ולהבין את המשמעויות של ההסכם שבחרתם.
את ה"נסטינג" ובשמו העברי "קינון" הגו בארה"ב בעבר הלא מאוד רחוק הורים מבוססים כלכלית שבחרו להתגרש אך לחלוק הורות משותפת, ולהשאיר את הילדים לגור בבית בו הם חיו יחד לפני הגירושין. מודל בו ההורים חולקים את זמני השהייה עם הילדים כל אחד בתורו בבית לפי חלוקת הימים ביניהם
אני חווה מציאות שמכריעה מערכות זוגיות ואישיות שמתקשות להתקיים כבעבר. משברים תעסוקתיים, זוגיים, כלכליים, הוריים, רגשיים ועוד ועוד. ולכולם מכנה משותף אחד, מציאות והשלכות המגיפה שהוסיפה והעצימה את הקיים או שייצרה משברים חדשים. אני חווה גם את הקושי הכלכלי של רבים לרכוש עזרה וכלים להתמודד עם המשברים ואת המערבולת אליה נשאבים מטה מטה כשאין מושג איך להתמודד עם כל מה שעובר.
מה זה הסכם גירושין? מה יש בו? מה זאת משמורת משותפת והאם יש קשר בין טיב המשמורת לדמי המזונות? מה זאת הורות משותפת? מהם מחציות? איך מחלקים את החיים המשותפים לשניים? מה קורה כשיש לאחד מבני הזוג עסק עצמאי? מורה נבוכים להסכם הגירושין, או כל מה שרציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול
אתחיל מזה שגישור בגירושין היא המתנה הכי משמעותית בחיים שאתם יכולים לתת לעצמכם ולילדים שלכם אם החלטתם לסיים את דרכם הזוגית. כל סוף הוא התחלה של דרך חדשה, וככל שתצליחו לסיים את הפרק הזה בחייכם טוב יותר, כך מציאות החיים החדשה של כולכם תהיה טובה ומדויקת יותר בהתאמה לכל אחד מכם ולצרכי הילדים. כי אתם לא מפרקים את המשפחה, אתם עכשיו בונים אותה בצורה אחרת
"זהו תמי, אני סופית יוצאת מדעתי!!! הילדים מטריפים אותי ואני לא יכולה להפסיק לשאוג עליהם. אין לי סבלנות יותר לכלום. אין לי אוויר יותר ובא לי להרוג גם אותו שהוא סוגר את עצמו בחדר העבודה ועושה את עצמו עובד וכאילו לא שומע. סתם. אני יודעת שהוא עובד וחייב לעבוד אבל אני לא יכולה יותר תמי. הצילו!!!".
"היא לא נותנת לי רגע מנוחה, היא כל היום מפעילה אותי בעצבים, היא לא מרוצה משום דבר, הכל קשה לה, גם כשאני עושה ונמצא עם הילדים כדי לתת לה זמן בשקט יש לה טענות וביקורת, אפילו על האוכל שאני מכין" והמשיך "הבית כל הזמן כמו סיר לחץ. היא צועקת ואני מנסה להרגיע. אנחנו לא מצליחים לנהל שיחה אחת נורמלית".
אם ניקח את המשבר הזה שפוקד את כולנו כאחד, ונסתכל כל אחד לעצמו עמוק בעיניים, לא נוכל לפספס את המציאות אליה הגענו כאנושות, שכל אחד מאיתנו מרכיב וחלק ממנה. יצרנו לנו אלוהים חדש בדמות סין מעצמת העל ששולטת עלינו בכל רובד בחיינו, ומייצרת לנו מלכודות דבש בגרוש וחצי שאנחנו צורכים ובלי הכרה
כשהוא ואני הפרדנו בתים לפני המון שנים היה המון ערפל סביבנו, אבל דבר אחד היה ברור ובהיר, הוא, אני והבנות תמיד נשאר משפחה, כזאת שרק משנה את הצורה. נכון שעברנו מהמורות וחצינו ימים לאורך השנים, ונכון שלא תמיד הסכמנו על דברים, וגם נכון שעלינו עד מעל הראש אחד לשניה ברגעים לא פשוטים.
תגובות אחרונות