להיות אמא גרושה מייצרת לבנות ולי מציאות של מחציות. להן יש מציאות של חצי אמא חצי אבא. ולי יש מציאות של אמא שנמצאת פיזית עם הבנות חצי מהזמן, וחצי מהזמן אני אמא יותר על הנייר מאשר בפועל. מציאות בה אני לא לוקחת חלק בחצי מהחוויות והזכרונות שלהן. וכמה שלפעמים זה לא פשוט.
הבחירה שלנו להתגרש אף פעם לא הוטלה בספק מבחינתי. השלמות איתה הגעתי לרגע הבחירה, שומרת עלי כל הדרך מאז ועד היום ועוזרת לי להסתכל קדימה. לא שוכחת לרגע את העבר, אבל בוחרת ללמוד ממנו במקום להתחרבש בו. גם העמידה האיתנה מול הבנות והתמודדות איתן ומולן בנושא, היא לגמרי תוצר השלמות והידיעה שזה הדבר הכי נכון וטוב שיכול היה לקרות לבנות ולנו.
אבל למציאות הזאת, עד כמה שהצלחנו בגבולות הגזרה לייצר להן את התנאים הטובים ביותר, יש מחיר כבד. גם לי וגם להן. כשדמיינתי את עצמי כאמא, לא חשבתי לרגע שהבנות שלי לא יהיו איתי בכל יום, ושאני לא אהיה חלק מלא בחייהן כמעט חצי מהזמן. החיים שלנו במחציות ויקום מקביל שיש להן ואין לי חלק בו, הם פצע ופצע שגם מדמם מידי פעם. אין ספור הסיטואציות המורכבות שאנחנו מתמודדות איתן פלוס הייסורים והמצפון שיושבים עמוק בלב, מערערים שוב ושוב את המהות שלי כאמא.
אבל המציאות הזאת גם מייצרת איזון. הימים שלנו ביחד הם ימים עמוסים בטירוף, אני נדרשת את המאה אחוז שלי, וברור לי שלא הייתי מצליחה לתת את כל כולי אם לא היו לי את הימים בלעדיהן. עד כמה שהמציאות הזאת לא פשוטה, אני יודעת שהן מקבלות אותי ואותו במצב הצבירה הכי טוב שלנו. בימים שלו הן זוכות לאבא שמגדל אותן באהבה ענקית, שמשקיע בהן בטירוף ועושה בשבילן הכל. אנחנו גם מעורבים בחייהן גם בימים שהן לא איתנו, מתקשרים כל הזמן לגביהן, מגדלים אותן בשיתוף פעולה מלא, מחזקים ומגבים אחד את השניה מולן ועוזרים אחד לשניה עד כמה שאפשר.
ברגעים האלה שהלב שלי סוער והגעגוע משתלט על כל חלקה טובה, אני נושמת לאט ומזכירה לעצמי שהבנות שלי זכו. למרות הכל ואף על פי כן. זכו בשני הורים שלמים שיעשו הכל בשבילן, ביחד ולבד. ומודה שלא בטוחה בכלל שאם היינו ביחד, הוא ואני, הן היו זוכות להורות שכזאת.
חיוך ואושר ששווים הכל. כשאנחנו חוגגים עצמאות ביחד
וכשבני זוג יושבים אצלי על הספה והדמעות זולגות להם כשהם מבינים את מציאות המחציות החדשה שלפניהם, או כשקשה להם להבין את משמעות ההורות המשותפת, אני משקפת להם מציאות שהיא בכלל לא דמיונית. נכון שכדי לייצר אותה, היא דורשת מהם לשחרר את כל המטענים הקשים שיש להם אחד כלפי השניה כבני זוג, ולהתבונן אחד בשניה רק ממקום אחד. ממקום של אמא ואבא. כי רק את זה הילדים צריכים, רק את אמא ואבא. כל השאר קוסמטי. וזאת הורות אמיתית, וזאת גם המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת להם.
שלכם,
תמי שעיה ~ מגשרת
"זהו, אני לא יכול ואני לא רוצה יותר" הוא אמר בפסיקה בעוד הדמעות מתגלגלות בדממה מעיניה. "אחרי 25 שנים ביחד אני מבין שהיא לא תשתנה וזה מי שהיא, ולי אין יותר כוחות להיות אומלל ובחזקת אשם 24 שעות ביממה. אני תכף בן 50 ובוחר שלא לקום יותר בבוקר לא מאושר. אני רוצה להתגרש וכמה שיותר מהר" הוא קבע בטון שלא משאיר ספק. הדמעות הפכו לבכי ובין נשימה לנשימה היא הסתכלה […]
מטרתו של משבר היא להגיד לנו שמשהו לא בסדר בדרך ההתנהלות שלנו מול עצמנו ומול כולם. יכול להיות שאנחנו חוזרים על אותם הדפוסים שאנחנו יודעים ומכירים שהם כבר בעוכרינו, יכול להיות שלתייג את עצמנו כ"כזה אני וזה מה שיש" כבר לא משרת אותנו, ויכול גם להיות שאין לנו יכולת לתקשר את עצמנו החוצה נכון והכל משתבש לנו ואנחנו מרגישים שאף אחד לא מבין אותנו באמת. אז איך פותרים את זה?
החיים הם לא תקופה קלה, והמציאות בה אנו חיים ובטח בימים מוטרפים אלו, לא מוסיפים לנו דבש. אנחנו חווים קשיים, אולי חדשים ואולי כאלו שאנחנו סוחבים איתנו שנים שהתעצמו בימים אלו. אנחנו מבולבלים, מרגישים שאיבדנו קצת את הדרך, מלאים בפחדים ובחרדות מההווה ומהעתיד לבוא. ובשורה התחתונה לא טוב לנו. אז מה עושים עכשיו?
קודם כל, התשובה היא כן. הסכם גירושין יכול להיכתב ע"י בני הזוג. אין חובה במגשר, עורך דין או כל דמות מקצועית אחרת שתכתוב לכם אותו. אבל זה סופר חשוב לקרוא את המשך הבלוג ולהבין את המשמעויות של ההסכם שבחרתם.
את ה"נסטינג" ובשמו העברי "קינון" הגו בארה"ב בעבר הלא מאוד רחוק הורים מבוססים כלכלית שבחרו להתגרש אך לחלוק הורות משותפת, ולהשאיר את הילדים לגור בבית בו הם חיו יחד לפני הגירושין. מודל בו ההורים חולקים את זמני השהייה עם הילדים כל אחד בתורו בבית לפי חלוקת הימים ביניהם
אני חווה מציאות שמכריעה מערכות זוגיות ואישיות שמתקשות להתקיים כבעבר. משברים תעסוקתיים, זוגיים, כלכליים, הוריים, רגשיים ועוד ועוד. ולכולם מכנה משותף אחד, מציאות והשלכות המגיפה שהוסיפה והעצימה את הקיים או שייצרה משברים חדשים. אני חווה גם את הקושי הכלכלי של רבים לרכוש עזרה וכלים להתמודד עם המשברים ואת המערבולת אליה נשאבים מטה מטה כשאין מושג איך להתמודד עם כל מה שעובר.
מה זה הסכם גירושין? מה יש בו? מה זאת משמורת משותפת והאם יש קשר בין טיב המשמורת לדמי המזונות? מה זאת הורות משותפת? מהם מחציות? איך מחלקים את החיים המשותפים לשניים? מה קורה כשיש לאחד מבני הזוג עסק עצמאי? מורה נבוכים להסכם הגירושין, או כל מה שרציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול
אתחיל מזה שגישור בגירושין היא המתנה הכי משמעותית בחיים שאתם יכולים לתת לעצמכם ולילדים שלכם אם החלטתם לסיים את דרכם הזוגית. כל סוף הוא התחלה של דרך חדשה, וככל שתצליחו לסיים את הפרק הזה בחייכם טוב יותר, כך מציאות החיים החדשה של כולכם תהיה טובה ומדויקת יותר בהתאמה לכל אחד מכם ולצרכי הילדים. כי אתם לא מפרקים את המשפחה, אתם עכשיו בונים אותה בצורה אחרת
"זהו תמי, אני סופית יוצאת מדעתי!!! הילדים מטריפים אותי ואני לא יכולה להפסיק לשאוג עליהם. אין לי סבלנות יותר לכלום. אין לי אוויר יותר ובא לי להרוג גם אותו שהוא סוגר את עצמו בחדר העבודה ועושה את עצמו עובד וכאילו לא שומע. סתם. אני יודעת שהוא עובד וחייב לעבוד אבל אני לא יכולה יותר תמי. הצילו!!!".
"היא לא נותנת לי רגע מנוחה, היא כל היום מפעילה אותי בעצבים, היא לא מרוצה משום דבר, הכל קשה לה, גם כשאני עושה ונמצא עם הילדים כדי לתת לה זמן בשקט יש לה טענות וביקורת, אפילו על האוכל שאני מכין" והמשיך "הבית כל הזמן כמו סיר לחץ. היא צועקת ואני מנסה להרגיע. אנחנו לא מצליחים לנהל שיחה אחת נורמלית".
אם ניקח את המשבר הזה שפוקד את כולנו כאחד, ונסתכל כל אחד לעצמו עמוק בעיניים, לא נוכל לפספס את המציאות אליה הגענו כאנושות, שכל אחד מאיתנו מרכיב וחלק ממנה. יצרנו לנו אלוהים חדש בדמות סין מעצמת העל ששולטת עלינו בכל רובד בחיינו, ומייצרת לנו מלכודות דבש בגרוש וחצי שאנחנו צורכים ובלי הכרה
כשהוא ואני הפרדנו בתים לפני המון שנים היה המון ערפל סביבנו, אבל דבר אחד היה ברור ובהיר, הוא, אני והבנות תמיד נשאר משפחה, כזאת שרק משנה את הצורה. נכון שעברנו מהמורות וחצינו ימים לאורך השנים, ונכון שלא תמיד הסכמנו על דברים, וגם נכון שעלינו עד מעל הראש אחד לשניה ברגעים לא פשוטים.
תגובות אחרונות