הבנות ואני חזרנו בתחילת השבוע מרומא המשגעת. הן נסעו בתחילת החופש לשייט ברחבי אירופה עם משפחת שעיה המורחבת (השעיה שלי הוא מהנישואין ולא הוחלף גם בגירושין) לחגוג לסבא שלהן יום הולדת שאם אציין את גילו האמיתי מעל גלי הרשת, זה יהיה הסוף שלי.. בסוף מסע התענוגות שלהם פגשתי את כל השעיות מהארץ והעולם ברומא.

שכרתי לנו דירה מקסימה ליד המדרגות הספרדיות, בילינו מלא זמן איכות שלושתנו ביחד, טיילנו, רכשנו והמון, אכלנו מעולה, דיברנו, צחקנו, והיה מושלם. ובילינו גם ביחד איתם.
לכאורה, תמונה קצת הזויה. אבל כדי שתבינו כמה היא לא, אחזור קצת אחורה.

אבא שלהן ואני עוד שניה 10 שנים שלא ביחד. אומנם הוא ואני נפרדנו, אבל בחרתי לא להיפרד מהמשפחה שלו ובעיקר מאמא שלו שהיתה לאורך כל שנותינו המשותפות חברתי הטובה וכאמא שניה לי. כשנפרדו אמרה לי אמא שלו את המשפט שלי הוא היה ברור ״אנחנו לא נתגרש לעולם״. וכך באמת היה.שמרתי איתם על אותה מערכת יחסים שהיתה לנו לאורך שנות הנישואין. אצלי ואצלם שום דבר לא השתנה. שמרתי עליהם והם שמרו עלי ואני תמיד יכולה לסמוך עליהם שהם יהיו שם בשבילי ותמיד. אהבה עמוקה שמלווה אותנו ועד היום.

הקפדתי תמיד שהם יחגגו עם המשפחה המופלאה שלי את החגים, וכשהבנות היו איתו בחגים הצטרפתי אליהם, תמיד יש לי מקום בשולחן של שישי ולו יש מקום אצל המשפחה שלי, חוגגים ימי הולדת ושמחות משותפות, ואין דבר שיותר משמח את הבנות ואותי משימור המשפחתיות הזאת, וממערכת היחסים החברית והטובה ששימרתי עם אבא שלהן שהוא אבא נפלא להן.

מערכת היחסים עם המשפחה שלו שינתה קצת צורה כשבחרתי לפנות את המקום לבת הזוג שלו, מתוך כוונה לבסס את המקום שלה בתוך המשפחה. הדלת נשארה לי תמיד פתוחה, אבל הבחירות להיכנס בה עברו אצלי סינון אחר.
את בת הזוג שלו אני אוהבת מאוד ומודה על כל מה שהיא עושה ונותנת לבנות שלי. לאורך השנים שלהם ביחד תמיד חיזקתי את המקום שלה אצל הבנות, בעיקר כשלא היה קל להן בתוך הקונסטלציה, ובטח בתקופה שהיא עברה לגור איתם בבית שבו נולדו הבנות, ובטח ובטח כשהן ציפו לאח קטן והמתוק בטירוף שנולד ממש לא מזמן.

תמיד עזרתי להן להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין, ולחלץ אותן מהבורות שהכי הגיוני שהן יפלו אליהם, כי הדבר שהכי חשוב לי ותמיד, שיהיה להן רק טוב לאור המציאות על לא עוול בכפן שהן נקלעו אליה לפני כמעט עשר שנים. וכשאני רואה את מערכת היחסים שיש להן איתה, זה עושה לי שקט בלב, ועד כמה הן אוהבות את האח הקטן שהן כל כך חששו ממנו, אין מאושרת ממני.

אז כשפגשתי אותם ברומא, אותו ואותה ואת הבייבי המושלם, את ההורים שלו, את אחיו ואשתו, הבנות שלהם ובני הזוג והנכד הקטן, זה הרגיש לי כמו תמיד הכי משפחה. וכשהעלתי תמונה משותפת עם הגדולה, איתו ובת הזוג שלו, זה הכי לא הרגיש הזוי בעיני. אנחנו משפחה לכל החיים, אמנם משפחה ששינתה צורה, אבל לגמרי משפחה.

הוא, היא הגדולה ואני

וכשיושבים מולי על הספה בני זוג שבהתניה הראשונה שלהם הם מתגרשים גם מהמשפחה של השני/ה, אני מראה להם שאפשר אחרת ומלמדת אותם לבנות את המשפחה בצורה חדשה. כי אין חוקים בגירושין, אנחנו מחליטים מתוך האחריות שיש לנו כהורים איך אנחנו בונים אותה מחדש.

תמי שעיה ~ מגשרת | 054-7333121