כמו רבים אחרים, גם אתם הגעתם לנקודה שבה אתם לא יכולים יותר. לא יכולים יותר עם המריבות, ועם הכעסים, ועם המרמורים הרבים, ועם תחושת האכזבה כלפי בן או בת הזוג, והציפיות שלא מתמששות, והילדים שחווים אתכם באנרגיה לא טובה, ובגדול נמאס לכם ואתם רק רוצים שיהיה לכם טוב.
תקופת החגים מחדדת ומעצימה את הקשיים שלכם בזוגיות, ואתם מחליטים שככה אתם לא ממשיכים יותר.
אבל שואלים את עצמכם מיליון שאלות וחווים המון פחדים וחרדות. מה יהיה? מה עושים עכשיו? מנסים לעבוד הזוגיות? בכלל אפשר לתקן? עדיין יש אהבה? או אולי תקועים בהרגל? מתגרשים? אבל איך נפרק משפחה? אולי צריכים להישאר בשביל הילדים? ומה יהיה עם הילדים? ומה יהיה עלי? ואתם נשאבים לתוך לופ ולא יודעים איך לצאת ממנו.
אז מה באמת עושים עכשיו?
מתקשרים אלי וקובעים פגישת יעוץ בה אענה על כל השאלות, אתן מענה לכל הפחדים ואעשה לכם סדר בראש ובלב.
"זהו, אני לא יכול ואני לא רוצה יותר" הוא אמר בפסיקה בעוד הדמעות מתגלגלות בדממה מעיניה. "אחרי 25 שנים ביחד אני מבין שהיא לא תשתנה וזה מי שהיא, ולי אין יותר כוחות להיות אומלל ובחזקת אשם 24 שעות ביממה. אני תכף בן 50 ובוחר שלא לקום יותר בבוקר לא מאושר. אני רוצה להתגרש וכמה שיותר מהר" הוא קבע בטון שלא משאיר ספק. הדמעות הפכו לבכי ובין נשימה לנשימה היא הסתכלה […]
מטרתו של משבר היא להגיד לנו שמשהו לא בסדר בדרך ההתנהלות שלנו מול עצמנו ומול כולם. יכול להיות שאנחנו חוזרים על אותם הדפוסים שאנחנו יודעים ומכירים שהם כבר בעוכרינו, יכול להיות שלתייג את עצמנו כ"כזה אני וזה מה שיש" כבר לא משרת אותנו, ויכול גם להיות שאין לנו יכולת לתקשר את עצמנו החוצה נכון והכל משתבש לנו ואנחנו מרגישים שאף אחד לא מבין אותנו באמת. אז איך פותרים את זה?
החיים הם לא תקופה קלה, והמציאות בה אנו חיים ובטח בימים מוטרפים אלו, לא מוסיפים לנו דבש. אנחנו חווים קשיים, אולי חדשים ואולי כאלו שאנחנו סוחבים איתנו שנים שהתעצמו בימים אלו. אנחנו מבולבלים, מרגישים שאיבדנו קצת את הדרך, מלאים בפחדים ובחרדות מההווה ומהעתיד לבוא. ובשורה התחתונה לא טוב לנו. אז מה עושים עכשיו?
קודם כל, התשובה היא כן. הסכם גירושין יכול להיכתב ע"י בני הזוג. אין חובה במגשר, עורך דין או כל דמות מקצועית אחרת שתכתוב לכם אותו. אבל זה סופר חשוב לקרוא את המשך הבלוג ולהבין את המשמעויות של ההסכם שבחרתם.
את ה"נסטינג" ובשמו העברי "קינון" הגו בארה"ב בעבר הלא מאוד רחוק הורים מבוססים כלכלית שבחרו להתגרש אך לחלוק הורות משותפת, ולהשאיר את הילדים לגור בבית בו הם חיו יחד לפני הגירושין. מודל בו ההורים חולקים את זמני השהייה עם הילדים כל אחד בתורו בבית לפי חלוקת הימים ביניהם
אני חווה מציאות שמכריעה מערכות זוגיות ואישיות שמתקשות להתקיים כבעבר. משברים תעסוקתיים, זוגיים, כלכליים, הוריים, רגשיים ועוד ועוד. ולכולם מכנה משותף אחד, מציאות והשלכות המגיפה שהוסיפה והעצימה את הקיים או שייצרה משברים חדשים. אני חווה גם את הקושי הכלכלי של רבים לרכוש עזרה וכלים להתמודד עם המשברים ואת המערבולת אליה נשאבים מטה מטה כשאין מושג איך להתמודד עם כל מה שעובר.
מה זה הסכם גירושין? מה יש בו? מה זאת משמורת משותפת והאם יש קשר בין טיב המשמורת לדמי המזונות? מה זאת הורות משותפת? מהם מחציות? איך מחלקים את החיים המשותפים לשניים? מה קורה כשיש לאחד מבני הזוג עסק עצמאי? מורה נבוכים להסכם הגירושין, או כל מה שרציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול
אתחיל מזה שגישור בגירושין היא המתנה הכי משמעותית בחיים שאתם יכולים לתת לעצמכם ולילדים שלכם אם החלטתם לסיים את דרכם הזוגית. כל סוף הוא התחלה של דרך חדשה, וככל שתצליחו לסיים את הפרק הזה בחייכם טוב יותר, כך מציאות החיים החדשה של כולכם תהיה טובה ומדויקת יותר בהתאמה לכל אחד מכם ולצרכי הילדים. כי אתם לא מפרקים את המשפחה, אתם עכשיו בונים אותה בצורה אחרת
"זהו תמי, אני סופית יוצאת מדעתי!!! הילדים מטריפים אותי ואני לא יכולה להפסיק לשאוג עליהם. אין לי סבלנות יותר לכלום. אין לי אוויר יותר ובא לי להרוג גם אותו שהוא סוגר את עצמו בחדר העבודה ועושה את עצמו עובד וכאילו לא שומע. סתם. אני יודעת שהוא עובד וחייב לעבוד אבל אני לא יכולה יותר תמי. הצילו!!!".
"היא לא נותנת לי רגע מנוחה, היא כל היום מפעילה אותי בעצבים, היא לא מרוצה משום דבר, הכל קשה לה, גם כשאני עושה ונמצא עם הילדים כדי לתת לה זמן בשקט יש לה טענות וביקורת, אפילו על האוכל שאני מכין" והמשיך "הבית כל הזמן כמו סיר לחץ. היא צועקת ואני מנסה להרגיע. אנחנו לא מצליחים לנהל שיחה אחת נורמלית".
אם ניקח את המשבר הזה שפוקד את כולנו כאחד, ונסתכל כל אחד לעצמו עמוק בעיניים, לא נוכל לפספס את המציאות אליה הגענו כאנושות, שכל אחד מאיתנו מרכיב וחלק ממנה. יצרנו לנו אלוהים חדש בדמות סין מעצמת העל ששולטת עלינו בכל רובד בחיינו, ומייצרת לנו מלכודות דבש בגרוש וחצי שאנחנו צורכים ובלי הכרה
כשהוא ואני הפרדנו בתים לפני המון שנים היה המון ערפל סביבנו, אבל דבר אחד היה ברור ובהיר, הוא, אני והבנות תמיד נשאר משפחה, כזאת שרק משנה את הצורה. נכון שעברנו מהמורות וחצינו ימים לאורך השנים, ונכון שלא תמיד הסכמנו על דברים, וגם נכון שעלינו עד מעל הראש אחד לשניה ברגעים לא פשוטים.
תגובות אחרונות