"אז כמה מזונות מגיעים לי..?" / מה שקורה בחדר הגישור

כמה מזונות מגיעים לי או כמה מזונות אצטרך לשלם, הן שאלות שכיחות וראשוניות אצל נשים וגברים לקראת גירושין. הפרדת תא כלכלי אחד לשני תאים נפרדים, כשההכנסות נשארות אותו הדבר והעלויות רק עולות, מייצרת חרדה קיומית לכל זוג בהליך גירושין.

כשהתקשרה אלי חגית (שם בדוי) והציגה את עצמה ואת המצב אליו היא ובן זוגה הגיעו, והרצון שלה להתגרש ממנו, השאלה הראשונה שלה היתה "אז כמה מזונות מגיעים לי?". וכמו שעניתי לחגית בשיחת הטלפון, וכך אני עונה לכל זוג שמגיע אלי, אין דבר כזה כמה מגיע לי. יש המון פרמטרים שמרכיבים את נוסחת המזונות. אבל הכותרת של הנושא היא לא כמה מגיע, אלא כמה אפשר ומהם צרכי הילדים.

שבועיים לאחר שיחת הטלפון, התחילו חגית וגיא (שוב, שמות בדויים), את הליך הגישור איתי, וכמובן שנושא המזונות היה אחד הנושאים הראשונים שעלו בתהליך. כדי להגיע למזונות, היינו צריכים להחליט על משמורת הילדים. האם הם בוחרים במשמורת משותפת, או משמורת יחידנית של אחד מהם.

הבחירה של חגית וגיא היתה משמורת משותפת, משמע שהילדים ישהו בחלוקה שווה בינה לבינו. משמע שלשניהם יש הוצאות שוות על הילדים. הן מבחינת המדור (מגורי הילדים) והן מבחינת עלויות שוטפות יומיומיות. ושוב שאלה חגית: "אז כמה מזונות אני מקבלת"?

כדי להבין את המציאות הכלכלית בה חיים בני הזוג והילדים, וכדי ללמוד את צרכי הילדים, אני מייצרת לבני הזוג שיקוף כלכלי, הכולל את הכנסות בני הזוג, ההוצאות השוטפות בבית ומחוצה לו, עלויות הילדים והצרכים השוטפים, הנכסים ההוניים הנזילים ואלו שלא. ואז מתקבלת תמונה מלאה המאפשרת לנו להבין מה צריכים הילדים, ומה מתאפשר לבני הזוג.

כשהבינו חגית וגיא את המציאות הכלכלית בה הם חיים, השתרר שקט בחדר. תגובה שאני רגילה אליה, כי לרוב הזוגות אין מושג באיזו מציאות כלכלית הם חיים. אחרי עיכול ראשוני של הנתונים, שוב עלתה שאלת המזונות. כדי לדון עכשיו בסוגיית המזונות אנחנו משתמשים בכמה נתונים מהדו"ח הכלכלי:

1. אין להם דירה בבעלותם והם חיים בדירה שכורה.
2. חגית מרוויחה 9,000 ש"ח נטו, גיא מרוויח 14,000 ש"ח נטו.
3. הילדים עולים להם סדר גודל של 4,500 ש"ח בחודש.

לאחר הפרידה גם חגית וגם גיא יאלצו לשכור דירה שתיתן מענה ראוי ל 3 ילדים. נתון שינגוס בחלק גדול מההכנסה החודשית של כל אחד מהם. עלויות הילדים לא ישתנו, אולי ניתן לקצץ אותן קצת.
לא נשכח שהם במשמורת משותפת, וחלוקת הזמן של הילדים בין ההורים הוא שווה, לכן גם ההוצאות הן שוות. הם גם אמורים להתחלק חצי חצי בהוצאות החריגות של הילדים, שהן לא ההוצאות השוטפות של היומיום כמו מדור ומזון.

גיא לא הסכים לדרישה של חגית לשלם בנוסף לחצי שלו בהוצאות הילדים, גם מזונות. הם הרי במשמורת משותפת, מתחלקים חצי חצי. וזהו. גם לא משלמים מזונות במשמורת משותפת. ככה הוא שמע. חגית לא הסכימה בכלל לאופציה בלי מזונות.

לרוב במצב כזה, שאלת המזונות עומדת במבחן. כי הרי ההוצאות של שניהם זהות לחלוטין.
אך פה נכנס הנתון של השוואת המשאבים ביניהם. גיא מרוויח 5,000 ש"ח יותר בכל חודש מחגית.

כדי להוביל את חגית וגיא להסכמה משותפת בנושא, הצעתי להם קודם כל לפתוח חשבון בנק משותף בו הם יפקידו בכל חודש סכום שנקבע לצרכים של הילדים, והכסף בחשבון יוכל לשמש אך ורק לצרכי הילדים. אך כדי לאזן ביניהם את המשאבים, הצעתי שגיא יפקיד יותר מחגית ביחס שווה להפרש ההכנסות ביניהם. לדוגמא: אם נגיד הוחלט על הפקדה משותפת של 4,500 ש"ח בכל חודש, אז החלק של גיא יהיה גדול מהחלק של חגית. במקום 2,250 ש"ח, גיא יפקיד 3,250 ש"ח וחגית תפקיד רק 1,250 ש"ח. והיחס הזה ישמר כל עוד רמת ההכנסות שלהם נשארת אכן כך.

ההצעה התקבלה, וסוגיית המזונות נסגרה בלי מזונות, אלא בהפקדה משותפת אך ביחס שונה.

גיא מבחינתו ידע שהכסף הולך אך ורק לצרכי וטובת הילדים ולא לחגית, דבר שנתן לו שקט רגשי מול חגית שבחרה לעזוב אותו. וחגית הבינה שהיא צריכה לקחת אחריות על הבחירה שעשתה, והסכימה לטובת הילדים, לוותר על מזונות כמו שהיא מכירה, ולקבל את הכסף בשביל הילדים ורק בשבילם.